Yuval:
הי עומר, מה קורה?
Omer:
הי יובל. הכל בסדר
Yuval:
מגניב! אז מה, התחלת למכור קומיקס לפי מטר רץ?
Omer:
זה משתלם הרבה יותר
Yuval:
אהבתי. מאיפה הגיע הרעיון?
Omer:
בהתחלה הקומיקס היה אימג׳ אחד ארוך. הוא נוצר במקור בעבור גיליון החורף באנגלית של מגזין השירה והאמנות ״החוטם״. אני ויתר חברי קולקטיב הקומיקס Humdrum (הילה נעם, קרן כץ, דן אלון, הדר ראובן) השתלטנו על הגיליון ובחרנו בנושא הכה ישראלי ״שלג״. התחברתי לפורמט של הגלילה הוירטואלית; יש בו כח שאין בספרים
Yuval:
שלג? מאיפה זה הגיע?
Omer:
חיפשנו רעיון שיפרה אותנו. שלג הוא אלמנט מאוד שונה לנו כישראלים, וזה זרק אותנו למקומות שלא חשבנו עליהם. מבחינה ויזואלית יש לו ייחוד של צבע וצורה כמובן. אני אהבתי את הרעיון של פתית שלג, וזה הביא אותי לסיפור שלי
Yuval:
ספר אם כך על הסיפור, מה קורה בו?
Omer:
הקומיקס שלי נקרא Foreigner (זר). יותר משהוא סיפור, הוא מתאר מסע של רובוט שיוצא לחפש שלג או פתית שלג. הוא בנוי משברים של סצינות, שילוב של טיפוגרפיה ואימג׳ים. הוא מתחיל ביום ונגמר בלילה. המבנה של הקומיקס הוא סיפור של שוטטות במרחב פסיכדלי פתוח: זה נתן לי אפשרות לאייר מגוון רחב של אלמנטים מקצוות שונים – אם זה פוסטר, סטריפ, פריים שבנוי על טיפוגרפיה בלבד או שברים של שורות קוד
Yuval:
ואז, איך מהגלילה הווירטואלית זה עבר לפורמט הרציף של שמונה מטרים?
Omer:
במתכונתו המודפסת הקומיקס הוצג לראשונה בגלריית בנימין במסגרת שבוע האיור ב־2016. הדפסתי את הקומיקס שהגיע לשמונה מטרים בעולם ״האמיתי״. היה לנו מעין טקס בגלריה – כשנכנסו אורחים היינו פורסים בעבורם את המגילה, שהייתה מגולגלת בצד עד אותו הרגע, לאורך החדר. בתחילת השנה הוצאת ברחש (ערן הדס וקרן כץ) הציעו להדפיס ממנו עותק מוקטן באורך של ארבעה מטרים (חצי מגודלו המקורי) בעבור פסטיבל הקומיקס אנגולם בצרפת.
ההפקה של המגילה בישראל הייתה מעט מורכבת. אמנם בגיליון אחד ארוך מאוד נכנסו כמה מגילות, אבל לא מצאנו בית דפוס שיפריד את המגילות האחת מהשנייה. אז הקמנו בית חיתוך מאולתר בבית הדפוס, ושם בילינו שעות בחיתוך גיליונות פלוטר מודפסים. קרן כץ אף הקריבה חלק מהאצבע שלה בעבור המאמץ. כשחושבים על כמות החיתוך שנעשתה, עשרות מטרים של שימוש בסכין יפני, מפתיע שזה לא קרה יותר ושנותרנו כולנו עם עשר אצבעות. הדפסנו כמות מוגבלת של כמה עשרות עותקים שלשמחתנו כמעט נגמרו
Yuval:
והצגנו את הקומיקס השנה גם במוקה־פסט בניו יורק! אני יכול לספר לך שהתגובות היו נלהבות; במיוחד כשקרן עשתה את מה שהיא יודעת לעשות והציגה אותו בתיאטרליות המתבקשת
Omer:
נכון! יש לנו תמונות שלה בתנוחות אקרובטיות איתו. גם בצרפת זה משך תשומת לב, כי כדי לקרוא אותו היינו צריכים לחסום את המעבר המרכזי של האוהל
עומר הופמן
Yuval:
ועכשיו גרסה נוספת בהוצאה גרמנית?
Omer:
כן. בפסטיבל אנגולם פגשנו מארגנת של פסטיבל קומיקס גרמני ב־Erlangen, שעשתה את החיבור עם ההוצאה הגרמנית Round Not Square. זו הוצאה שמתמחה בהוצאה לאור של מהדורות של ספרי אמנות וקומיקס בפורמט מגילה. משם הדרך להוצאת המגילה בגרמניה הייתה קצרה. לשמחתי הם הדפיסו אותה בגודל המקורי שלה, וזה אומר שהיא כבדה ותופסת המון מקום על המדף
Yuval:
מה זאת אומרת הוצאה שמתמחה בהוצאת מהדורות של ספרי אמנות וקומיקס בפורמט מגילה? לא היה לי מושג שיש הוצאות שמתמחות בזה. ספר קצת על הדבר הזה, כי, בינינו, זה לא מאוד נוח לקרוא ככה…
Omer:
Round Not Square היא הוצאה קטנה של שני אנשים: לואן, צרפתי שאחראי על ההפקה והעיצוב, ואנטוניה שמנהלת את ההוצאה. הם גם מתפעלים את האתר שדרכו אפשר לרכוש את המגילות השונות. ההוצאה יושבת בברלין והם מתמחים בהוצאת ספרות בפורמט מגילה שפיתחו במיוחד בעבור ההוצאה, כדי שיהיה קל לקרוא בצורה הזו. הם מוציאים ספרי אמן, קומיקסים, וספרות מאוירת.
את המגילות הם מדפיסים וכורכים בעבודת יד. הכריכה הקשה שמצופה בד פנימי כדי לשמור על הנייר, הופכת למעין ״ידית״ כשפותחים את המגילה, על מנת שיהיה קל לאחוז את המגילה משני הצדדים ולקרוא בנוחות. לתוך הכריכה נתפרים מגנטים ששומרים שהכריכה תישאר סגורה, שזה בכלל מגניב. כל המוצר עצמו מוקפד, מרמת הגימור ועד בחירת צבע הכריכה הפנימית, שבמגילה שלי היא ורודה. הרעיון הוא שמגילה דורשת קריאה מסוימת, והמוצר מציג את התנאים האידיאלים כדי לקרוא אותה, וגם יוצר מוצר שכיף להציג על המדף.
את המהדורה הראשונה ההוצאה מכרה בפסטיבל קומיקס Erlangen בגרמניה. עכשיו אפשר לרכוש את העותקים שנותרו דרך האתר שלהם
Yuval:
נייס! אז אני רוצה לשאול לגבי ״הזר״: ראיתי אותו בלייב בניו יורק, וניסיתי לחשוב עד כמה זה הסגנון שלך ועד כמה יש פה משהו חדש, ולתחושתי יש פה יותר חדש. אני צודק? איפה אתה בשאלה הזו?
Omer:
שאלה טובה. כשזה מגיע לקומיקס, אני בדרך כלל משתמש בסגנון המבוסס על איור ידני ועיפרון. במקביל, לעיתונות אני משתמש בסגנון אחר – הרבה יותר גרפי. הקומיקס הזה הוא חיבור בין שני המקומות הללו. הייתה מחשבה בהתחלה שאאייר את הקומיקס בטכניקה ידנית. התהליכים הראשונים (סקיצות ופריסה) נעשו בעיפרון. כשהבנתי שזה ייקח הרבה זמן ולא יביא תוצאות מדויקות, עברתי לאייר באופן דיגיטלי. הפועל היוצא הוא החירות לייצר טיפוגרפיה מאויירת ייחודית היכן שזה נדרש. אני אוהב ליצור טיפוגרפיה ייחודית
Yuval:
מה עוד על הפרק אצלך בימים אלו?
Omer:
שקדתי יחד עם שאר קולקטיב HUMDRUM על אנתולוגית קומיקס חדשה שיצאה לאור בחודש שעבר. במקביל אני עובד על איור ספר ילדים שכתבתי על ילד שמתעצבן על ההורים שלו ומעיף אותם מהבית. הוא יצא בהוצאת טל מאי לקראת סוף השנה
Yuval:
זו פעם ראשונה שאתה מאייר ספר ילדים שאתה כתבת, נכון?
Omer:
כן. פנה אלי יותם שווימר (עורך ההוצאה) ושאל אם אני מעוניין לכתוב ספר. תהליך הכתיבה התברר כתהליך כיפי, ועם זאת אני מודה שכסופר יש לי המון ביקורת על העבודה שלי כמאייר. זה מוזר ומפתיע
Yuval:
קטעים. ממש ד״ר עומר ומיסטר הופמן, הא?
Omer:
בסוף הם יסתדרו, לא תהיה להם ברירה
Yuval:
לגמרי
The post האורך כן קובע בקומיקס החדש של עומר הופמן appeared first on מגזין פורטפוליו.