הצלמות אורית סימן טוב וגליה גור זאב חוקרות מודלים שונים של יחסי גומלין בין האדם לנוף, בין המרחב והדמויות האנושיות המופיעות בצילום. הגישות המנוגדות שלהן למקומו של האדם במבט הצילומי, נפגשות בתערוכה משותפת, שאצרה פרופ' יעל מוריה, ושתיפתח ביום שישי (8.4) בגלריה ברבור בירושלים. כל אחת מהן מציגה סדרת עבודות אשר מצד אחד עומדת בפני עצמה ומצד שני מתייחסת באופן ישיר לסדרה של האחרת.
בשפתה הצילומית של סימן טוב ישנו מימד סטרוקטוראלי, של הבניית המרחב בצילום. היא מתייחסת קודם כל לתמונה הגדולה, למראה הכללי, למרחב, ועבודותיה כוללות מרכיב של ריחוק, הפועל על אופן הטיפול בדמויות אנושיות במרחב. הדמויות נראות כחלק מהקומפוזיציה הצילומית, אך כפופות מבחינה היררכית למרחב שבו הן מתועדות. אנונימיות במידה, לכאורה לא משמעותיות בפריים.
לעומתה, גור זאב כאילו מתחילה מהדמויות האנושיות ומהמבט האישי, לעתים על בני משפחתה האינטימית, ורק אחר כך מרחיקה את המבט ויוצאת אל המרחב. המרחב והנוף העוטף את הדמויות כפוף להן, משני להן בהיררכיה, מהווה סוג של רקע בלבד, כמעט סתמי בהשוואה לנוכחותם של בני האדם. המפגש בתערוכה מציג את שתי הגישות זו לצד זו, ויוצר חוויה מורכבת הצופה.
