ייצור המוני הוא אמצעי לעשייה תרבותית המשכפלת עצמה ומפעפעת באמצעותו לחיי היומיום, לבתים ולזיכרון המשותף של כל חברה. התערוכה ״פועל יוצא״ מבקשת לבחון את ערכם ומשמעותם של ייצור מקומי ועיצוב מקומי היום, באמצעות התבוננות על תעשיית הקרמיקה בארץ.
מפעל לפיד, שכליו היו נפוצים ומוכרים כמעט בכל בית בישראל, פעל בארץ במשך שישה עשורים, וסיפק לשוק המקומי כלי בית וכלים סניטריים זולים ושימושיים. בשנות ה-80, כחלק מתהליך כלל עולמי, הוסרו מכסים רבים על ייבוא סחורות לישראל. השוק הוצף בסחורות זולות, יצרנים מקומיים נשארו ללא הגנות נאותות מול המתחרים החדשים, וערכו של המוצר התעשייתי המקומי נשחק כליל. תוך פחות מעשור מתחילת מהלך זה נסגר מפעל לפיד, וכל שאר מפעלי הכלים הקרמיים בארץ.
מה היה אילו מפעל לפיד היה שורד את תהפוכות הזמן וממשיך לייצר עד היום? המפעל המדומיין שתוצריו ותהליכיו מוצגים בתערוכה, מתבסס על מפעל לפיד ותוצריו כמקרה בוחן לתעשיית הקרמיקה בארץ ככלל. משתתפי התערוכה דמיינו עצמם כמעצבי המפעל הממלאים את פסי הייצור בכלים תעשייתיים המשקפים את תפיסת עולמם היום בהקשרים של שימושיות, מקומיות, יעילות, ייצור ויופי.
התהליך המוזכר, של דעיכת התעשייה בעולם המערבי בעשורים האחרונים, מעורר דיון ציבורי בנוגע לגורמיו והשלכותיו, כששאלות כלכליות, טכנולוגיות וחברתיות עומדות בלב השיח. היבטים אלו אומנם מהותיים לחשיבה הייצרנית-תעשייתית אולם תערוכה זו מבקשת להאיר נקודה נוספת בדיון ועיקרה הקשר והדיאלוג שבין תעשייה לתרבות, והשלכותיו של קשר זה על הסביבה החומרית, על קניינה הרוחני של חברה, ועל זהות מקומית.
כלי הבית המשמשים אותנו מבטאים מכלול טכנולוגיות, חומרים, שימושים וצורות הנוצקים ומעובדים בפסי ייצור של מפעל. בשיקולים המופעלים בעיצובם ובעיבודם מתגלמים רוח הזמן והמקום בו נוצרו. באמצעות הפצתם ההמונית והשימוש היומיומי מתקיים בהם הפוטנציאל להשפיע חזרה על זהות החברה והמקום, לפיכך מהן השלכותיה של העדר תעשייה על תרבות? העבודות המוצגות הן בבחינת חזון אפשרי,תמונה המשקפת מה היינו עשויים להרוויח כתרבות מקיום של תעשייה מחוברת עיצוב.
משתתפים: איתי אהלי, אליאונורה אורלי אדלביץ, סטודיו בייקרי – רן אמיתי וגילי קוצ׳יק, דב גנשרוא, טל הדר ורועי יהלומי, עודד וובמן, דנה זליג, סטודיו דור כרמון, מיה מוצ׳בסקי פרנס, שי ניפוסי ואנדרי גרישקו, סטודיו קאהן, שירה קרת ואיתי לניאדו, ליאורה רוזין, Reddish – נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן.
עיצוב תערוכה: איתי אהלי / עיצוב גרפי: דנה זליג
