דן פורת
בן 30, מתל אביב. לפני איינדהובן למדתי היסטוריה שנה א׳ באוניברסיטת תל אביב ורישום וציור בסטודיו של רוני טהר לב.
danporat.com
תמר
תמר, פרויקט הגמר שלי, הוא מחקר אודות חומר המופק מחקלאות התמרים בישראל והפוטנציאל הגלום בו להפוך לחומר רלוונטי ומקומי בחיי היום־יום שלנו. הפרויקט מחבר בין צמח מקומי, תרבות ושימושיות. המוטיבציה הראשונית הייתה ליצור חיבור חזרה לישראל אחרי כמעט חמש שנות לימוד באיינדהובן. רציתי לצקת את היכולות ואת התרבות שקיבלתי במחלקת well being אל תוך יצירה שקשורה למקום שממנו באתי. בהמשך, המוטיבציה התגלגלה לגילוי איכויות של חומרים ישראליים מתוך החשיבה על כך שהחומר סביבנו בארץ אינו מקומי וזה חבל. ידעתי שאני רוצה לחקור איכויות קיימות של חומרים טבעיים לא מעובדים שקיימים במרחב הישראלי, והשאלה מה עושים עם כל הגזם שאחרי גדיד תמרים עלתה בראשי באופן אוטומטי.
התמר נטוע בכל פינה עירונית בישראל: הוא נטוע פיזית כעץ וגם כסמל בתרבות שלנו; הוא עץ שאנחנו מרבים לדבר עליו כסמל תרבותי ודתי, והוא מפיק פירות שמיוצאים לכל העולם ומפרנסים קיבוצים שונים בארץ לאורך גבול ירדן. בישראל אין עצים לכריתה, והמדינה מייבאת כמעט 100 אחוז ממוצרי העץ הגולמי מחו״ל. כמעט בכל אוביקט מעץ בחיי היום־יום שלנו לא מתקיים קשר חומרי עם הסביבה המקומית. עובדה זו מייצרת את הצורך האדיר לחקור את התמר ולחבר אותו אל הסביבה היום־יומית שלנו.
תהליך העבודה הראשוני היה הבנה מהו אותו חומר שנזרק ולא מנוצל. גיליתי שעץ התמר דומה יותר לדשא מלעץ. בכל שנה יוצאת קבוצת עלים חדשה מבסיס הצמרת, וכמו כן יוצאות 10־13 ידות שהן הענף שמחזיק את כל אשכול התמר. לאחר קטיף התמרים שנקרא גדיד, החקלאי מגיע לעץ וגוזם קבוצת עלים ישנים וכמו כן את ידות התמרים. בכל שנה בשולי המטעים נערמים טונות של ידות, סנסנים, כפות תמרים ופרחי האבקה.
החלטתי לראות את הפרויקט לא כמחקר חומרי קלאסי, שבדרך כלל מכיל עיבוד מסיבי של החומר, אלא דווקא לשים את הצמח בקדמת הבמה. רציתי לתת את הביטוי החזק ביותר של החומר באמצעות יצירה של אוביקטים שמבליטים את האנטומיה ואת התכונה העיקרית של כל פרט שונה – החל מבסיס הידה, הידה עצמה והסיבים שממנה היא עשויה.
דן פורת, תמר. צילום: צילום Iris Rijskamp
ברונזה
במהלך סמסטר קראפט קיבלנו משימה לעבוד עם ברונזה. תוך כדי מחקר אודות החומר גיליתי שהשימוש הראשוני בברונזה היה הפיכה של אוביקטים קיימים לברונזה על ידי יצירת תבנית של אותו אוביקט והפיכתו לברונזה. לדוגמה, סכיני הברונזה הראשונים היו יציקות של אבנים חדות אל האדמה ויציקת הברונזה הנוזלית לתוכם. במהלך העבודה שחזרתי את התהליך הזה על ידי יצירה של אוביקטים חדשים באמצעות שימוש באוביקטים קיימים ויציקתם לשעווה, ואחר כך לברונזה. על ידי חיבור של אוביקטים כגון קקטוס, דלעת אינדונזית, מקלות עץ וחוטי נייר, מכתש ועלי וסוחט לימונים.
למה איינדהובן
בחיפוש כללי של בתי ספר לעיצוב ולאמנות נתקלתי באתר האינטרנט של בית הספר, ולאחר מחקר קצר הבנתי שמדובר במקום מיוחד. התלהבתי מאוד מהצורה שבה הבית ספר עובד – המחלקות אינן מחולקות לפי המלאכה (תעשייתי, טקסטיל, גרפי), אלא לפי תחומי חיים; כל סטודנט יכול ליצור מעולם התוכן שמעניין אותו, ולהתבסס ביצירתו על דרכי חשיבה שבהן הוא מאמין.
עתידות
הייתי שמח להצטוות עם עוד מעצבים ולפתח עוד את הפרויקט ואת הגילויים בו. במקביל אמשיך להציג את הפרויקט בתערוכות שונות ולהגביר את החשיפה אליו.
The post איינדהובן 2018: דן פורת appeared first on מגזין פורטפוליו.
