המאיירת והאמנית קרן תגר הלכה לעולמה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. תגר, ילידת 1979, הכירה את בעלה, המעצב אולג מילשטיין, במסגרת הלימודים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. כמי שלמדו במחזור ה־100 הם סיימו את הלימודים בשנת 2006. היא עבדה כמעצבת גרפית במעריב ובהארץ עד שהחליטה להפסיק לעבוד כמעצבת ולהשקיע את זמנה בקריירת האיור שלה.
״פתחתי בלוג ב־2010 מתוך מטרה ליצור פלטפורמה שאני יכולה לעשות בה מה שאני רוצה, להיות מאיירת בלי לקוח״, היא סיפרה בראיון לפורטפוליו. ״שם התחלתי לעשות את מה שאני הכי אוהבת, בלי מגבלות ובלי כלום. משם הגיעו הרבה עבודות מסחריות שהתאימו לחלום שלי לעבוד עם עולם האופנה.
״איור יותר אמנותי, איורים שהם לחלוטין תוצאה של גחמות שלי, מן יומן כזה. בבלוג אתה יכול ליצור לעצמך הזדמנויות שהיה קשה יותר ליצור לפני כן, בעיקר אצל מאיירים. יש לנו תכונות אופי משותפות, אנחנו אנשים שאוהבים להיות לבד. כשגיליתי בגיל 20 שאתה יכול לשבת כל היום בבית ולצייר זו הייתה התגשמות חלום. עכשיו אתה יכול גם להיות כזה וגם לזכות בחשיפה ולשתף״.
בחמש השנים האחרונות הפכה תגר לאמנית פעילה, והמשיכה ללימודי התואר השני באמנות בבצלאל שאותם סיימה בשנה שעברה. מוקדם יותר השנה היא הציגה תערוכה משותפת עם שיראל ספרא בגלריה חנינא, ובשנה שעברה הציגה בחחמת האמנים של יריד צבע טרי.
בשנת 2013 הציגה בגלריית אלפרד תערוכת יחיד בשם ״בגיל שלוש ושלושים הפסקתי לפחד״ (אוצרת: מרב זקס). שמה של התערוכה נלקח ממשפט שהופיע בעבודה שיצרה תגר ב־2012 – שנה שכבר בה האפשרות האמיתית והקרבה של המוות נטרלו את רוב הפחדים שהגבילו לדבריה את חייה עד כה. שלוש שנים לפני כן פתחה תגר בלוג אישי – Drawing Diary – ששימש לה כפלטפורמה עצמאית לתצוגה של עבודות האמנות שלה.
בבלוג, שהצליח לצבור פופולריות רבה, היא הציגה איורים, ציורים, קולאז׳ים, פסלים ועבודות טיפוגרפיות. ״בעבודותיה, קרן עוסקת רבות בתחושת ׳הזמן שעובר ואוזל׳, שאותו היא מרגישה נושף בעורפה כל הזמן״, כתבה מרב זקס, אוצרת התערוכה. ״התחושה המעורפלת הזאת, שמלווה אותה שנים, התגלגלה למצב קונקרטי ומטלטל כשגילתה שהיא חולה. קרן מספרת שהצורך לצייר מציל אותה ומוציא אותה מהמיטה בכל יום מחדש״.
הלוויתה של תגר תתקיים מחר, יום ראשון 16.12, בשעה 12.00 בבית עלמין מורשה, רמת השרון
The post קרן תגר 1979-2018 appeared first on מגזין פורטפוליו.