איילת שץ
בת 28, בוגרת המחלקה לצורפות ולאופנה בבצלאל, סיימה במחלקה ללימודי היסטוריה של העיצוב.
ayeletshats.co.uk
במהלך התואר הראשון – ובמיוחד בפרויקט הגמר – התמקדתי בטכניקות של הדפסי טקסטיל. בשנה שלאחר הלימודים עבדתי כמעצבת הדפסים ורקמות לחברת האופנה תמנון, ובמקביל השתתפתי בתערוכות עיצוב עם פרויקט הגמר שלי. הקורסים במחלקה להיסטוריה ותיאוריה בבצלאל הקנו לי כלים לקריאה ביקורתית של ומנות ועיצוב ונתנו לי הזדמנות לתרגל מחקר וכתיבה אקדמית.
כבר בזמן הלימודים הבנתי שאני רוצה להמשיך במסלול מחקרי, ולהעשיר את הידע המעשי שלי עם לימודים תיאורטיים. רציתי לחקור אופנה וטקסטיל – תחומים שבמקומות רבים בעולם נחשבים לנשיים – כדי להיחשף לנרטיבים היסטוריים אלטרנטיבים, ולנסות לספר סיפורים על אנשים שקולם לא השתמר בקאנון ההיסטורי הכתוב.
הגעתי ללימודים במסלול להיסטוריה של העיצוב ב־RCA שנה אחרי שסיימתי את בצלאל בעזרת מלגת קלור שמיועדת לבוגרי בצלאל. התואר הוא תוצר של שיתוף פעולה בין הקולג׳ למוזיאון ויקטוריה ואלברט. הלימודים משלבים עבודה בצמוד לאוצרים של המוזיאון ושימוש באוספים לצורכי מחקר. ההיסטוריה של העיצוב היא תחום אקדמי חדש באופן יחסי, ולכן השנה הראשונה של התואר מלאה בשיעורים תיאורטיים המשלבים שיטות מחקר מדיסציפלינות כמו היסטוריה, אנתרופולוגיה, היסטוריה של אמנות, מגדר ועוד.
פרויקט הגמר
פרויקט הגמר שלי הוא תזה שעליה עבדתי במהלך השנה השנייה ללימודים. בעבודות המחקר שלי – Native Style: Ethnographic Dress Collections, Khaki Clothes and the Omnipresence of Fashion in Mandatory Palestine and Israel 1917-1967 – התמקדתי באיסוף פרטי לבוש פלסטיניים ותימניים מתקופת המנדט הבריטי בארץ ומהשנים הראשונות שאחרי קום המדינה, ועסקתי באופני התצוגה שלהם במוזיאוני האתנוגרפיה הראשונים שהוקמו בארץ.
אוסף הלבוש הפלסטיני, Palestine Folk Museum, סביבות 1940, ירושלים. באדיבות ארכיון מוזיאון מגדל דוד
בחרתי לבחון את שתי הקבוצות האלה מכיוון ששתיהן נתפסו בעיניי האירופאים בארץ, בריטים ויהודים כאחד, כקבוצות ״ילידיות״ של ארץ התנ״ך שדפוסי חייהן והלבוש שלהן נותרו כמעט ללא שינוי במשך אלפי שנים. המחקר שלי התבסס על זרם חדש במחקר של לבוש המערער על התפיסה שאופנה היא תופעה שהתפתחה באירופה בלבד והיא מערבית בבסיסה.
לרוב תערוכות אתנוגרפיות נעזרו במערכות לבוש כדי לקטלג ״טיפוסים ילידיים״ שונים. הבגדים, שרובם ככולם עשויים בעבודות יד עשירה, נתפסו כמייצגים של תרבות פרימיטיבית העומדת על סף הכחדה בעידן המודרני. במקום זאת טענתי שהבגדים באוספים ובתמונות מייצגים בחירות אופנתיות אינדיווידואליות שמבטאות לא רק זיקה לקבוצה ומקום, אלא גם טעם אישי ואדפטציות מגוונות ומשוכללות לשינויים המהירים והרדיקליים שנכפו על כל תושבי האזור במאה ה־20.
במהלך הלימודים ניתנו לי הזדמנויות שונות ומגוונות להתנסות גם באוצרות וגם ביצירה, המתכתבות עם הנושאים שבהם עסקנו בקורסים השונים. בתערוכת הסיום הקמנו מיצג משותף – ארכיון כיתתי שהמבקרים יכלו להסתובב בו ולשלוף קופסאות שכל סטודנט יצר בעצמו. אני בניתי קולאז׳ תלת־ממדי – מעין ארכיון חומרי שהתבסס על חווית השיטוט בארכיונים הישראליים השונים, שמכיל דברים שיוצרו ונאספו בארץ.
עתידות
בינתיים אני נשארת בלונדון. אני אוהבת את העיר ומרגישה שעדיין לא מיציתי את מה שיש לה להציע. מקווה לצבור פה ניסיון בעבודה במוזיאונים, ותוך כדי חוזרת ליצור בטקסטיל ולשלב את הידע החדש שצברתי עם הניסיון המעשי שקיבלתי בבצלאל.
The post RCA 2018 // איילת שץ appeared first on מגזין פורטפוליו.