Yuval:
הי אביגיל, מה קורה?
Avigail:
בסדר גמור. שמחה על הפנייה שלך
Yuval:
בכיף. קודם כל מזל טוב על הבחירה של wallpaper. כבוד!
Avigail:
כן מאוד מרגש, תודה!
Yuval:
את יודעת איך זה קרה? איך הם הגיעו אלייך?
Avigail:
באוקטובר האחרון קיבלתי מייל מהמגזין והודיעו לי כי נבחרתי להשתתף בגיליון ינואר 2019, שמוקדש לדור הבא בתחומי העיצוב. הבנתי שהם עוקבים אחרי פרויקטי הגמר בכל מוסדות האמנות והעיצוב בעולם ומפרסמים בגיליון ינואר את הבחירות שלהם לאותה שנה
Yuval:
תני לי לנחש שלא ממש ציפית לקבל כזה מייל? אני בטח הייתי חושב שמישהו עובד עליי
Avigail:
לגמרי! זה בדיוק מה שהרגשתי. אך ההתכתבויות עם לונדון המשיכו ומצאתי את עצמי אורזת ושולחת חלק מהאוביקטים לצילומים, כך שזה התחיל להרגיש אמיתי. וביום חמישי האחרון רכשתי את הגיליון ולשמחתי האוביקטים וכמה מילים עליי ועל הפרויקט הופיעו שם
Yuval:
יפה! ספרי אם כך על הפרויקט: מה הוא כולל?
פרויקט 132 כפי שהוצג בתערוכת הבוגרים בשנה שעברה בבצלאל
מתוך גיליון ינואר 2019 של מגזין wallpaper
Avigail:
בפרויקט ״132״ בחרתי לעצב סביבה ביתית טיפוסית, עשויה כולה קרמיקה בצבע אחיד ומורכבת משני כיסאות, שולחן, שטיח וקקטוסים. לצד המיצב הוקרן וידיאו שבו הופיעה אישה כסוביקט הפועל בחלל בעזרת אוביקטים קרמיים סימבוליים – נעלי פלטפורמה, מניפה, מזלף וסמרטו
Yuval:
תסבירי? מאיפה הגיע הרעיון? מה ניסית להגיד בזה?
Avigail:
הרעיון התחיל כשהייתי בחילופי סטודנטים בריטוולד, אמסטרדם. בפרויקטים שחקרתי שם התעסקתי בעיקר במתח שנוצר בין הפונקציונלי ללא פוקציונלי. התחלתי לדמיין את הכל מקרמיקה ולבדוק את גבולות החומר. בסוף השהות שלי שם ציירתי סקיצה של חדר ובו אישה עם נעלי פלטפורמה, ורשמתי לעצמי הערה שהחדר כולו באותו צבע וכולו עשוי מחימר, למעט האישה.
כשהתחילה השנה הרביעית בבצלאל העמקתי ברעיון על כל מרכיביו. תוך כדי ההתעסקות בחומר הבנתי שאני יוצרת סיטואציה סטרילית־דמיונית, שהמשמעות העמוקה שלה בעבורי היא לערער על מוסכמות חברתיות שגורות ולבחון יחסים של כוח, יחסי מגדר, מעמדות ותפקידים בתוך הבית ומחוצה לו
אביגיל סגל. צילום: תום חן
Yuval:
אני רוצה לשאול רגע על הלימודים במחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל: מצד אחד זו מחלקה שמבוססת על חומר, אבל מצד שני הפרויקט שלך הוא לגמרי, נקרא לו כרגע אמנותי־קונספטואלי. איך את (או שאר הסטודנטים) התמודדת עם זה?
Avigail:
אני חוויתי את המחלקה שלנו כמאוד פתוחה וכמאפשרת חופש, ובוודאי סביב פרויקט הגמר. כסטודנטית לעיצוב קרמי, מצאתי שהחומר הקרמי ורסטילי וניתן לבצע איתו כמעט כל דבר העולה בדימיון. החומר הקרמי מגלם בתוכו מגוון תכונות ואיכויות המאפשרות מצד אחד יצירת עיצובים אסתטיים, פונקציונליים, קלים ונוחים לשימוש יום־יומי ומצד שני מהווה חומר גלם ליצירה, עיצוב ופיסול של אוביקטים, אז גם באה לידי ביטוי הכבדות והמסיביות של החומר. כיוצרת בחומר אני לוקחת ערכים אלו ומערבבת אותם בתוך היצירה אל המשמעות והמסר שחשוב לי להעביר
Yuval:
מה עשית בחצי השנה האחרונה מאז פרויקט הגמר? מה התכניות להמשך?
Avigail:
בעקבות תערוכת הגמר פנה אלי מאיר לושי (״לושי – אמנות ופרוייקטים״) והציע לי לשתף עימו פעולה בפרויקט חדש. מאז חזרתי לתל אביב, וכרגע אני חולקת סטודיו בקריית המלאכה ועסוקה ביצירת האוביקטים לתערוכה שתוצג בחלל שלו בתקווה בחודש ספטמבר הבא (שבה יוצג גם פרויקט הגמר ״132״). אשלח לך הזמנה כשייקבע המועד המדוייק (:
Yuval:
בהחלט! תגידי משהו על השם, 132?
Avigail:
קודם כל, 132 זה 132 ק״ג. כמשקל האוביקטים. הבחירה בשם הגיעה בהמשך לתעתוע המהדהד במסרים הלא נוחים והכבדים שאותם מייצגים האוביקטים לעומת ״הקלילות״ לכאורה אותה מעבירה האישה בתפעול החדר בווידיאו
Yuval:
למה הכוונה בתפעול החדר?
Avigail:
הווידיאו מורכב מארבע סצנות שבהן האישה משתמשת באוביקטים. לדוגמה: השקיית הקקטוסים בעזרת המזלף, ניקוי השולחן בעזרת הסמרטוט, יושבת על הכיסא ומנופפת במניפה ומתהלכת בחדר בנעלי הפלטפורמה. התנועה של האישה בווידיאו מתייחסת לפאלוס וליחס וליחסים בינו לבין הנשים
צילומים: עידו מלר
Yuval:
טוב עכשיו את חייבת להרחיב בכל הנוגע למה שהתחלת לספר עליו גם קודם – העניין של לערער מוסכמות חברתיות שגורות ולבחון יחסים של כוח, יחסי מגדר, מעמדות ותפקידים בתוך הבית ומחוצה לו. איך השימוש בחומר הקרמי משפיע על זה? מה ניסית להשיג באמצעות שימוש בו?
Avigail:
עיצבתי את החדר בהפשטה צורנית ובנראות פאלית. באוביקטים של האישה קיים אבסורד שבו השימוש בהם מעביר תחושת קלילות אך בה בעת קיימת הידיעה שמדובר באוביקט שעשוי מקרמיקה, מה שמעביר גם את הקושי שבפעולה. זה המקום שבו הדגשתי דרך הפעולות השגרתיות במרחב הביתי את השאלה האם האישה כנועה או בעלת דעה ומודעות לבחירותיה?
Yuval:
ואני מניח שלא תתני לנו את התשובה…
Avigail:
אין לי את התשובה ולא עניין אותי להגיע לתשובה חד משמעית. בעיני הניסיון להבין את מערך יחסי הכוחות בין המגדרים הוא התמודדות אין־סופית ועל־זמנית
Yuval:
אני נוטה להסכים…
מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Avigail:
כרגע בעיקר מוקירה תודה על מה שקורה ועל ההכרה שאני זוכה לה בעקבות הפרויקט. זה לא מובן מאליו מבחינתי
צילום: אילן עמיחי
The post אביגיל סגל: 132 קילוגרמים מקרמיקה appeared first on מגזין פורטפוליו.
