Yuval:
הי הילה. מה שלומך?
Hila:
מצוין! מה שלומך?
Yuval:
גם, לא רע בכלל. קצת מתאושש מג׳ט לג ערמומי, חזרתי מסיאטל, אבל לא באמת מתלונן. אני מניח שאת יודעת על מה אני מדבר, אפרופו ונקובר
Hila:
ועוד איך יודעת. עדיין מתגברת עליו בעצמי
Yuval:
אז איך קרה שהגעת לשבוע האופנה של ונקובר???
Hila:
זה מאוד פשוט: פנו אלי בהצעה להשתתף והשבתי בחיוב. הכל מתחיל במישהו בקצה העולם שמשוטט באינטרנט ומחפש.
שבוע האופנה בוונקובר מורכב ברובו ממעצבים מקומיים. בשנים האחרונות הצוות המארגן החליט לפתוח אותו למעצבים מהעולם. אני מניחה שהמטרה הראשונית היתה תהודה לקיומו של שבוע אופנה בוונקובר גם מחוץ לקנדה. ספציפית אותי ואת הוויז׳ואלים שמייצגים את העבודה שלי מצאו בפייסבוק.
מחולל התהליכים המושלם…
Yuval:
זה כל פעם מצליח להפתיע אותי מחדש הדבר הזה…
Hila:
גם אותי!
Yuval:
אז שנייה לפני הקולקציה החדשה, בואי נלך רקע כמה צעדים אחורה ותספרי איך הגעת מתקשורת חזותית לעיצוב אופנה
Hila:
למדתי תקשורת חזותית בבצלאל, סיימתי ב-2007. עבדתי כמעצבת גרפית, בעיקר כמעצבת אתרים, ואהבתי את זה מאוד. יש משהו חי בעיצוב לאינטרנט, ומצאתי גם הרבה עונג בחיבור של עיצוב וטכנולוגיה, אבל באיזשהו שלב כבר רציתי לעשות משהו מוחשי, כלומר משהו שאפשר ממש לגעת בו. אופנה תמיד אהבתי וקשה לי להגדיר את הרגע המדוייק של ההחלטה, אבל פשוט אמרתי לעצמי ״אני רוצה לעצב בגדים״. אז עוד לא ידעתי שאעבור לחלוטין ״צד״.
ב-2012 התחלתי ללמוד בשנקר תדמיתנות, כדי להיות מסוגלת להוציא אל הפועל את הרעיונות שהיו לי. בתחילת 2013 הסבתי את הסטודיו שלי לעיצוב גרפי לסטודיו לעיצוב אופנה וחנות
Yuval:
כלומר, חמש שנים אחרי שסיימת ללמוד. נחמד. ואיך הייתה ההתחלה? (ולא שעכשיו זה עדיין לא ההתחלה, אבל פחות…)
Hila:
ההתחלה היתה מרגשת ומלמדת מאוד. ההסבה של הסטודיו לחנות אפשרה לי לפגוש פנים אל פנים את הלקוחות וללמוד המון מהפידבק שלהן. היו גם המון דברים שלמדתי תוך כדי תנועה, על תעשיית האופנה ואיך היא עובדת. עבודה עם ספקים, יצרנים ומתפרות. עולם שלם
Yuval:
איזו מין אופנה רצית לעשות? איזה פריטים? מה הרגשת שחסר לך?
Hila:
רציתי (ואני עדיין רוצה) להתעסק גם במבניות של הבגדים, שמייצגת אולי את הפן האנליטי יותר של העבודה, וגם בחומריות ובמגע שלה, שמייצגת את הפן היותר רגשי. מעניינים אותי תהליכים של דה קונסטרוקציה כמהלך של מודעות על התהליך, אבל כמובן שאם התוצאה לא זורמת טוב ונכון על הגוף אין בה ערך
Yuval:
ברור. אז בואי תספרי על המותג שהקמת, על השם המסקרן שלו, ועל מה שהצגת בוונקובר
Hila:
קראתי למותג שלי Magpie Goose, ויש לכך כמה סיבות. הראשונה קצת טפשית: בתור מישהי שבאה מעיצוב גרפי ורגישות לטיפוגרפיה, חיפשתי שם עם אותיות טובות, כולל אותיות שיורדות מתחת לשורה. M היא אות חזקה מאוד להתחיל איתה ול-oo (דאבל או) יש הרגשה קצת משחקית.
אבל ברור שלשם יש גם משמעות: ה-Magpie Goose היא ציפור מים שדומה לאווז, אבל גנטית היא לא משתייכת לאף קבוצה, גם לא למשפחת האווזים. מעבר לעובדה שזו ציפור מאוד יפה ומעניינת – גוגל אימג׳ז עכשיו (: – הבחירה בה מייצגת את העניין שלי בדברים שלא מתאימים לקטגוריה אחת, אלא נמצאים בין קטגוריות, וגם את העניין שלי בקוויריות, נשים וגברים שבעבורם ההגדרה החברתית של מה שנחשב נשי ומה שנחשב גברי לא בדיוק מתארת אותם
Yuval:
הו! זה ההסבר הכי מקסים לשם שנתקלתי בו כבר הרבה זמן
Hila:
תודה רבה!
בכל אופן, בוונקובר הצגתי את קולקציית חורף 2016-17 שצמחה משאלה ששאלתי את עצמי: האם אני יכולה להפגיש עודף של בד עם מינימום בד בחתך נקי ולא מדורג? עכשיו, כשאני מנסה להסביר למה שאלתי את השאלה הזאת, זה מובן שהיא מתקשרת לעניין הרב שיש לי במפגש בין ניגודים.
הקולקציה היא בצבעי שחור לבן וניוד (שם יפה ל״חאקי״ או ״בז׳״) בלבד, כדי לסגור לעצמי את הבריף לכהה, בהיר וגוון ביניים, וכך להתפנות ליחסים ביניהם, ולגזרות. כדי להנכיח בד עודף השתמשתי ברצועות גומי, שמייצרות אזורים של הרבה נפח באופנים ובמינונים משתנים. לפעמים הכמות הגדולה של הבד הכתיבה את הסילואטה של הבגד, ולפעמים היא הוגבלה מראש למבנה
Yuval:
את חושבת שאפשר להבחין בעיצובים שלך בעבר שלך כמי שבאה מתקשורת חזותית ועיצוב גרפי?
Hila:
אני חושבת שאפשר לראות בהם מי אני ומה מעסיק אותי, דברים שהיה אפשר לראות גם בעיצוב הגרפי שעשיתי. לגבי עד כמה נוכחת בהם ה״גרפיות״, ובכן, בראש שלי היא נוכחת מאוד (:
Yuval:
והעובדה שאת מישראל? היה אפשר להרגיש שאת שונה מהמציגים הקנדים המקומיים?
Hila:
אני לא חושבת. דרך אגב, היו עוד מציגים מ-25 מדינות פרט לקנדה (!), כך שהיה קשה אפילו להבחין מי מקומי ומי לא. היה מגוון מאוד גדול, היו כמה דברים נהדרים! מה שהכי עניין אותי, אחרי שראיתי את כל התצוגות והכרתי את המציגים, זה הקשר בין האישיות של המעצב.ת לבין העבודה שלהם והלך המחשבה שעבר ממנה. לפעמים היתה הלימה בין האישיות לבין העבודה ולפעמים היו הפתעות
Yuval:
ועכשיו מה? איך מודדים את ההצלחה של השתתפות באירוע כזה?
Hila:
ההצלחה נמדדת בהרבה אספקטים, ולא כולם באים לידי ביטוי באופן מיידי. בהבט היצירתי, הצלחתי לעצב קולקציה שעניין אותי לעצב אותה, והיא לא הייתה יכולה לצאת כך בנסיבות אחרות. הצלחה היא גם להישאל עליה שאלות ולהשיב, ובכך לחדד לעצמי עוד ועוד את המחשבות עליה (תודה!). הצלחה יכולה גם להיות עוד אנשים שנחשפים לדברים שלי, ובעולם האידיאלי הצלחה תהיה מעבר משיטת הקונסיגנציה המכבידה למודל של רכישת דגמים על ידי קניינים וחנויות
Yuval:
איפה באמת את מוכרת היום?
Hila:
אצלי בחנות הסטודיו במתחם נגה, נחמה 9, בעוד חנויות, וגם אונליין באטסי
Yuval:
אז אולי לפני סיום כמה מילים על המסכות של הגר ניסימוב?
Hila:
הקולקציה כולה הוצגה עם מסכות נייר שיצרה הגר ניסימוב המופלאה. המחשבה היתה לחבר את מלוא הנוכחות של הדוגמניות על המסלול לנושא הצורני, ולייצר עוד מקום של קומפוזיציה, הפעם בין הבגד והמסכה. אני עוקבת הרבה זמן אחר האינסטגרם של הגר: היא יכולה לקחת חפץ אקראי ולראות בו מסכה. הוויז׳ואלים שלה יפהפיים, כי יש בהם תמיד מתח בין המתוכנן והספונטני. וברור שגם הרבה אטיטוד, ואת האטיטוד הזה רציתי להעביר גם למסלול
Yuval:
יפה. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Hila:
השאלה הכי קשה שנשאלתי:)
Yuval:
ו….
Hila:
אולי על קולקציית הקיץ הקרובה. היא תהיה אחות קטנה של קולקציית החורף שהצגתי. תרגום של הרעיונות לגרסה קלילה יותר
Yuval:
ומתי נזכה לראות אותה?
Hila:
מקווה שאחרי פסח (:
Yuval:
נמתין בסבלנות
