מילים נרדפות: סיכום עשור לפרויקט ״האותיות הרדופות״ של גיא שגיא

ראשיתו של פרויקט האותיות הרדופות (The Haunted Letters) לפני כעשר שנים, בדפדוף מקרי בדפיו של ספר; שם, נתקל גיא שגיא במודעת שחור־לבן בת 100 שנה, שפירסמה נשף פורים בתל אביב. במודעה, שעוצבה בשנת 1919, הורכבו אותיות הכותרת ״נשף מסכות״ מדמויות מחופשות. ״המודעה הזו הציתה את כל הפרויקט״, נזכר שגיא. ״בזמנו, כשהתחלתי לצייר את האותיות, לא היה ברור לי מה זה הדבר הזה שאני עושה, ומה ייצא מזה. היה לי נוח לחשוב על הפרויקט כנקודת תווך בין עיצוב לאמנות. הפרקטיקה הזו מוכרת, אני לא המצאתי אותה. אותיות מצוירות קיימות לאורך תולדות האמנות ותולדות העיצוב״.

אך בניגוד לפרוייקטים דומים שנוצרו בעבר, שגיא לא ״הסתפק״ בציור האותיות בלבד, אלא לקח את הנושא צעד אחד קדימה. ״מיד כשהתבוננתי במודעת נשף הפורים הבנתי שאני מעוניין ליצור דבר כזה, רק בהבדל אחד – שאצלי הדברים יירשמו לתוך נרטיבים. החלטתי שאקח סיפורים, בין אם דיווחי חדשות, סיפורי עם או נרטיבים מומצאים לחלוטין, ואכתוב אותם בתוך האלף־בית. הסיפור יתחיל עם האות אלף ויסתיים עם האות תו. אם מדובר בסיפור לועזי, אז הוא יתחיל עם האות A ויסתיים עם האות Z״. ואכן, כל האותיות בפרויקט האותיות הנרדפות של שגיא, רודפות אחרי הסיפורים שמרכיבים אותן, או במילים אחרות: שגיא מספר את הסיפור לתוך האותיות. שמונה סדרות הוא יצר בעשור האחרון: שתיים בעברית, השאר בלועזית.

מתוך סדרת Fight of Flight משנת 2012

שגיא, יליד 1968, בוגר המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל ובעל תואר שני באיור מה־School of Visual Arts בניו יורק, נחשב לאחד היוצרים החזותיים המוערכים של דור הביניים בישראל. הוא פועל בעיקר בשדה העיצוב הגרפי, ומשנת 2012 משתייך לקבוצה מאוד יוקרתית ומצומצמת של מעצבים גרפיים ישראליים, המונה שישה מעצבים בלבד משנת קום המדינה ועד היום, שהתקבלו לאיגוד המעצבים הגרפיים הבין־לאומי אז׳י (AGI – Alliance Graphique Internationale), שבו חברים כיום כ־500 מעצבות ומעצבים מכ־40 מדינות בעולם.

בשנת 2003 ייסד יחד עם המעצב והאמן מושון זר אביב את סטודיו שועל, הממוקם במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון, ואף משמש כסטודיו הבית שלו. את מרבית זמנו מקדיש שגיא בעיקר לעיצוב תוצרים בתחום האמנות והתרבות, בין השאר ספרים וקטלוגים של תערוכות בעבור המוזיאונים המובילים בישראל. בין אלה שעיצב לאחרונה אפשר למצוא את קטלוג תערוכת עסק ביש שמוצגת בימים אלה בביתן הלנה רובינשטיין של מוזיאון תל אביב. בנוסף מלמד שגיא תקשורת חזותית בלימודי התואר הראשון והשני בבצלאל, המוסד הירושלמי שבו למד.

אך את פרוייקט האותיות הרדופות, שעליו הוא עובד כאמור מזה כעשור, לא ניתן לשייך דווקא, או רק, למדיום המצומצם המכונה תקשורת חזותית. אמנם התוצר הסופי הוא ברוב המקרים כרזות – תוצר העיצוב הגרפי הקלאסי מכולם – אך בפרויקט זה בולט הטשטוש בין עולמות העיצוב, האיור, האימג׳ מייקינג, הטיפוגרפיה, ובעיקר – האמנות. ״דברים היום מאוד נזילים״, אומר שגיא. ״העיצוב הגרפי כיום מרחיב את אפשרויות הפעולה שלו והוא מציץ אל עולמות אחרים כמו אמנות ומדע; הוא יכול לעשות הכל ולהתערבב בדברים – הוא לא חייב להיות פר לקוח או פר פורמט״. אז מדוע מרבית סדרות האותיות מצאו את עצמן בסופו של דבר על גבי כרזות? שגיא מסביר: ״אני מעצב גרפי ואני משתמש בפרקטיקה של מעצב גרפי, לכן התוצר הוא בדרך כלל כרזה״.

קודם כל האותיות

תהליך היצירה החזותי של סדרות האותיות הרדופות מתבצע בשני שלבים. בשלב הראשון, שגיא מצייר, כהגדרתו, את כל אותיות האלף־בית – באופן כזה שבתוכן מגולם הסיפור מתחילתו ועד סופו. הוא מפרק את הסיפור למקטעים – כמספר האותיות, וכל אות מייצגת מקטע של הסיפור. ״הסיפור ספוג בתוך האלף־בית״, הוא מסביר. ״לאלף־בית יש סדר מאגי, שמכריע וחותך את הסיפור האמיתי אל תוכו. אני חייב לספר את תחילתו של הסיפור בתוך האות אלף, וכך אני פורס אותו לפסיעות, עד לסופו באות תו״. כך, סיפור ש״ספוג״ באלף בית העברי, יסופר ב־22 חלקים, בתוך 22 אותיות, וסיפור שמתרחש באלף־בית הלועזי יסופר ב־26 חלקים – כמספר האותיות הלועזיות.

בשלב השני שגיא מחליט מה יהיה המדיום שעל גביו תופענה האותיות, ובעיקר באיזה אופן. ברוב המקרים המדיום הוא כרזה, אך על גבי הכרזה לא מופיעות בהכרח כל האותיות. עיצוב הכרזה יכלול משפט, מילה או אפילו אות בודדת. כך נוצר מצב שבמרבית הסדרות לא נעשה שימוש בחלקן של האותיות, והן נותרות במגירה, ומלבד שגיא איש לא נחשף אליהן. שגיא מדגיש כי המשפט שמופיע על גבי הכרזה, הוא ממקור אחר, ואינו לקוח מהסיפור עצמו. ״המשפטים שכתובים בכרזות מארגנים את האותיות בסדר חדש לגמרי, והמשפט מתעלם מהסיפור״. האלף־בית לא נמצא במלואו על גבי הכרזות, ואותיות שבהן לא נעשה שימוש בכרזות שעוצבו במסגרת הסדרה, לא ייעשה בהן שימוש יותר לעולם. למשפט שכתוב על גבי הכרזה אין קשר לסיפור המקורי שבהשראתו עוצבו האותיות. גם שמה של הסדרה לא קשור לסיפור המקורי, אלא מוענק לה מתוך הקשר למשפט המופיע בכרזות.

דוגמה לכך אפשר למצוא באחת הסדרות הראשונות של הפרויקט, שאותה יצר שגיא בשנת 2008 בהשראת עמי ותמי – אותה מעשיה ידועה שחיברו האחים גרים במאה ה־19, או בשמה המקורי הגרמני: הנזל וגרטל. התוצר הסופי של סדרת האותיות הוא צמד כרזות, אך בעת שעבד על ציור האותיות עדיין לא ידע בשלב זה איזה שימוש יעשה בהן. תוך כדי שעבד על האותיות, הוזמן שגיא להשתתף בתערוכה בברלין בשם ״Israeli Shots״. את המשפט ״WE DID NOT TRY HARD ENOUGH״, שמופיע על אחת הכרזות, הגה שגיא רק לאחר שהוזמן לתערוכה, ובהקשר של התערוכה. משפט זה גם הפך לשמה של הסדרה. על גבי הכרזה השניה מופיע שיר מקורי שכתב.

We Did Not, 2008

כשהצופה מביט בצמד הכרזות, הוא אינו רואה את כל האותיות של הסדרה. הוא רואה רק את חלקן, וגם אלה שמולו, אינן מסודרות על פי סדר האלף־בית, אלא משובצות במטרה להרכיב משפט. הצופה אינו מבין את הסיפור שספוג באותיות; הוא ככל הנראה לא יודע שבכלל קיים סיפור. רב הנסתר על הגלוי. שגיא מודע לעובדה שהצופה לא יודע שקיים סיפור מאחורי עיצוב האותיות עצמן: ״מבחינתי זה הסיפור שלי. זה משהו שקיים מאחורי הדברים. אני יודע שהאלף־בית הזה שטוף בסיפור. יחד עם זאת, אני מאמין שמי שיתבונן התבוננות ממושכת על המשפט, יתחיל לזהות מה קורה פה״.

בדרכים הרמת־גניות

בשנת 2010 יצר שגיא את אחת הסדרות המרשימות בפרויקט, גם היא מאותיות לועזיות. הסיפור בסדרה זו מבוסס על מסעו של הסופר האמריקאי ג׳ק קרואק, כפי שהיטיב לתארו ברומן האוטוביוגרפי האיקוני ״בדרכים״ שכתב, שיצא לאור בארצות הברית בשנת 1957. שגיא פירק את מסעותיו של קרואק וחבריו בני דור הביט, ותירגם אותם לאותיות מצויירות, שבהן הביא לידי ביטוי באופן חזותי את השפעות הסמים, הספרות והמוסיקה של התקופה, שטמונות במילותיו של קרואק.

באופן נדיר התוצר הסופי לא היה סדרת כרזות: הפעם, אותיות הסדרה עשו את דרכן להדפסים, שנתלו זה לצד זה במוזיאון הרצליה במסגרת תערוכת זוכי פרסי משרד התרבות לאמנות ולעיצוב לשנת 2009, ששגיא ביניהם. יחד הרכיבו האותיות את המשפט ״Wanted Man on the Corner of Bialik Wanted Man on Jabotinsky a Wanted Man in Ramat Gan״. – טייק אוף על האיש המבוקש משירם של בוב דילן וג׳וני קש. מהפינה האמריקאית – לפינה הישראלית, בדרכים (הרמת־גניות) של גיא שגיא.

מתוך סדרת Fight of Flight משנת 2010

האותיות בהשראת בדרכים של קרואק צוירו בדיו שחור, והדימויים המרכיבים אותן מבוססים על תצלומים שצילמו צלמים אמריקאים בשנות ה־40 וה־50, שבהן נראים אתרים ברחבי ארצות הברית, מהסוג שקרואק חלף על פניהם במסגרת מסעו; באות O מסתתר בית קברות שומם, האות M מורכבת מצריף עץ ישן ורעוע והאות I מורכבת מרכב מרוסק שעבר תאונת דרכים. ״הצלמים שימשו בעבורי מעין עיניים למה שקרואק ראה במו עיניו במהלך המסעות שלו״, מסכם שגיא.

בטכניקת הציור בדיו עשה שגיא שימוש כבר בסדרת Marrow Bones, גם היא משנת 2008, שבה צוירו האותיות בהשראת סיפור היהודי הנודד ופרעות ת״ח־ת״ט, ואף בסדרת Fight or Flight משנת 2012, שמקור ההשראה ליצירתה היה מצבי מצוקה של בעלי חיים. אך בהתבוננות בסדרות האחרות אפשר למצוא גיוון בטכניקות הביצוע; לדוגמה, אותיות סדרת עמי ותמי צוירו בצבעי מים, ולעומתן אותיות כרזת Let the Pants Shitters Lie משנת 2009 שעוצבה בהשראת מובי דיק, הם תחריטים. בימים אלה מסכם שגיא עשור של פעילות על פרויקט האותיות הרדופות. מתי הפרויקט יסתיים? ״אני לא בטוח״, הוא משיב.