חוקרים מייחסים לעיצובה של כרזת המחזה ״פנים״ בקרקוב ב־1899 על ידי סטניסוואב ויספיאנסקי את נקודת האפס של תולדות הכרזה הפולנית. אולם, על אף שמסורת עיצוב כרזות בפולין קיימת כבר כ־120 שנה, ויש לה מקום של כבוד בהיסטוריה של העיצוב הגרפי העולמי, תור הזהב שלה הגיע רק בשנות ה־50 וה־60 של המאה ה־20. מי שהוביל את תחום עיצוב הכרזות בפולין בשנותיה הגדולות היה הנריק טומשבסקי, שנחשב לאחד המעצבים הגרפיים החשובים של המאה ה־20.
טומשבסקי – המאסטר הגדול של הכרזה הפולנית – היה חלוץ בכך שהפך את הכרזה, לראשונה בעולם, לתחום לימוד באקדמיה. בזכותו הפכה פולין בכלל, והעיר ורשה בפרט, למוקד עולמי של עיצוב גרפי, שאליו הגיעו ללמוד את התחום סטודנטים מכל רחבי אירופה, אמריקה ואסיה. משנת 1966 מתקיימת בוורשה מדי שנתיים הביאנלה הבין־לאומית החשובה בעולם לעיצוב כרזות, שבראשותה עומד כיום האמן ומעצב הכרזות לך מייבסקי.
לך מייבסקי, כרזת המחזה קפה סאקס, 2013
לך מייבסקי, כרזת קברט, 2015
לך מייבסקי, כרזת קטר מחזה לילדים, 2013
כרזות בעיצובו של מייבסקי, הדמות המרכזית בקידום הכרזה הפולנית כיום, לצד כרזות שעיצבו מעצבי כרזות פולנים מובילים נוספים, מוצגות בימים אלה בגלריה ויטרינה שבמכון הטכנולוגי בחולון, במסגרת התערוכה ״מבט פולני״ (Polish Look). התערוכה, שאצר האמן והמעצב יוסי למל, היא פרי שיתוף פעולה בין הפקולטה לעיצוב במכון טכנולוגי חולון, המכון הפולני בתל אביב ועו״ד אלרואי קנבל, שתומך בפעילות המכון הפולני ומימן את ההוצאה לאור של קטלוג התערוכה.
למל, בעצמו מעצב כרזות זוכה פרסים בתחרויות בין־לאומיות, בחר שישה מעצבי כרזות פולנים מובילים, שמציגים יחדיו 60 כרזות שעוצבו בעבור אירועי תרבות בשני העשורים האחרונים. לצד הכרזות של מייבסקי מוצגות בתערוכה כרזות שעיצבו מיכאו בטורי, מרצ׳ין וואדיקה, יוסטינה צ׳רניאקובסקה, וכן יז׳י סקקון ויואנה גורסקה – צמד מעצבים, בעל ואישה, שעובדים במקביל בסטודיו משותף. כל השישה זוכי פרסים בין־לאומיים בתחום עיצוב הכרזות; ״מדגם מייצג״, כהגדרתו של למל, של שני דורות של מעצבי כרזות.
את התערוכה ליוו סדנה מקצועית בת ארבעה ימים שבה הנחו המעצבים הפולנים את הסטודנטים מהמחלקה לתקשורת חזותית במכון, וכמו כן כנס ששמו ״פוסט פוסטר״. הכנס, שהתקיים בצהרי יום פתיחת התערוכה, עסק בין השאר בסוגיות הקשורות ליום שאחרי עידן הכרזה. במסגרת מושבי הכנס העבירו מעצבי הכרזות הפולנים הרצאות אודות עבודתם, לצד הרצאות של מעצבים וחוקרים מקומיים, ביניהם עודד עזר, גולן גפני, עודד בן יהודה ואוצר התערוכה יוסי למל. אירוע נעילת הכנס היה פאנל בהנחיית יאשה רוזוב.
פולין בישראל
זו אינה הפעם הראשונה שכרזות פולניות מוצגות בישראל. בשנת 1982 אצר חתן פרס ישראל לעיצוב פרופ׳ ירום ורדימון תערוכת כרזות תיאטרון פולניות. מבחינת יוסי למל מדובר בסגירת מעגל בן כארבעה עשורים; באותה שנה הוא היה סטודנט במחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל – שבראשה עמד ורדימון. ״בחדרו של ורדימון הונח אוסף של עשרות כרזות שהוא רכש במסעו לפולין״, נזכר למל. ״שם נדבקתי באהבה לנושא, ובהתלהבות לעולם מופלא זה״.
למל מספר אודות התערוכה: ״מטרת התערוכה, הכנס והסדנאות, היא לחשוף את הסטודנטים ושוחרי האמנות לעושר העיצובי של עולם הכרזות הפולני, הנשען על מסורת מפוארת של למעלה מ־100 שנה; מסורת שהגיעה לשיאה בשנות ה־60 עד סוף ה־80, התרסקה עם נפילת מסך הברזל והמציאה את עצמה מחדש דרך האקדמיות ובמקרים רבים הצליחה לדלג מעל משוכת הקפיטליזם והחברה הצרכנית הדורסנית, ולבנות שפה אותנטית שלא אמרה עדיין את המילה האחרונה. כך, השפות הגרפיות המוצגות בתערוכה מציגות מגוון סגנונות מתוך עושר עצום של מעצבים הפועלים היום בפולין״.
מיכאו בטורי, כרזת תערוכת יחיד, 2011
מיכאו בטורי, כרזת משחקי פסנתר, 2001
יוסטינה צ׳רניאקובסקה, כרזת תערוכה בנושא קרקס, 2010
יוסטינה צ׳רניאקובסקה, כרזת תיאטרון אליס בארץ הפלאות, 2008
ואכן, על אף החוט הגרפי המקשר, ועל אף המאפיינים שמייחסים לכרזה הפולנית, שאת רובם אפשר למצוא בכרזות המוצגות (עומס צורני, שימוש בטיפוגרפיה כמרכיב עיקרי, שימוש נפוץ בטכניקות ידניות, עושר צבעוני), קיים מגוון מרשים של כרזות בתערוכה. זאת בשל השפה הייחודית שפיתחו כל אחד ואחת מהמעצבים והמעצבות המציגים.
כרזותיו של לך מייבסקי משופעות הומור ושנינות; אצל מיכאו בטורי בולטים דימויים מצולמים סוריאליסטיים; יוסטינה צ׳רנייקובסקה מתמחה במתן פתרונות טיפוגרפיים אקספרימנטליים; סגנונו של מרצ׳ין וואדיקה אקלקטי ושפתו החזותית נבנית בכל פעם מחדש בהתאם למשימה; ובכרזות של יז׳י סקקון ויואנה גורסקה אפשר להבחין בשתי שפות גרפיות עיקריות: האחת עושה שימוש בתצלומים פשוטים והשניה שטוחה ואיקונית.
האקלקטיות של הכרזות המוצגות בתערוכה באה לידי ביטוי הן בצורניות והן בצבעוניות. כרזה שבולטת דווקא באיפוק הצבעוני שלה היא כרזת ״משחקי פסנתר״ שעיצב מיכאו בטורי בשנת 2006. על גביה נראות אצבעות של זוגות ידיים בהירות עור, ומעליהן אצבעות של ידיים כהות עור – באופן שמזכיר את מודעות הקמפיין בעלות האופי הפרובוקטיבי של חברת בנטון בשנות ה־90. מיקום האצבעות הכהות על גבי אלו הבהירות בקומפוזיציה זו, מאזכר קלידים שחורים ולבנים של פסנתר, וזאת במטרה לתרגם מבחינה ויזואלית את ערבוב התרבויות כפי שבא לידי ביטוי באותו פסטיבל פסנתר.
לעומת זאת, בכרזה שעיצבה יוסטינה צ׳רניאקובסקה בשנת 2010, אפשר לזהות את העושר הגרפי והצבעוני שכה מאפיינים את מסורת הכרזה הפולנית. בכרזה, שפירסמה תערוכה בשם ״Non Plus Ultra״, יצרה צ׳רניאקובסקה קולאז׳ עמוס המורכב מאמני קרקס, ביניהם לוליינים וליצנים, וכן בעלי חיים. התערוכה שאותה פירסמה הכרזה עסקה בקרקס המבקר במינכן ובתולדות הקרקס בגרמניה.
מבט פולני: גלריה ויטרינה, הפקולטה לעיצוב, מכון טכנולוגי חולון. שעות פתיחה: ימים א׳-ה׳ 17:00-9:00; ימי ו׳ 14:00-9:00. נעילה: 15.5
מרצ׳ין וואדיקה, כרזת אני אוהב את הים הבלטי לתיאטרון פיוריוזה בוורשה, 2019
מרצ׳ין וואדיקה, כרזת שודדי ים מתחתית הוויסלה. פרויקט תיאטרון לילדים במוזיאון ורשה, 2018
יז׳י סקקון ויואנה גורסקה, כרזת הקובה לתיאטרון הפולני בידגושץ׳, 2011
יז׳ סקקון ויואנה גורסקה, כרזת הקמצן לתיאטרון הפולני בידגושץ׳, 2013
יז׳י סקקון ויואנה גורסקה, כרזת הסרט התיעודי אהבה אקספרס, 2013
The post מסורת מפוארת של למעלה מ־100 שנה: תערוכת כרזות פולניות בחולון appeared first on מגזין פורטפוליו.
