הפעם הראשונה
למדתי תואר ראשון בתולדות האמנות, מחשבת ישראל ותעודת הוראה בחוג להכשרת מורים באוניברסיטת חיפה. עסקתי בהוראת האמנות במכללת הגליל המערבי ובהמשך במוסדות ובמרכזים ציבוריים ופרטיים. למדתי תואר שני בתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב ובמסגרת זו קיבלתי הזדמנות נדירה לעסוק בפרקטיקה של חקר האמנות ולא רק בתיאוריה. פרופ׳ גילה בלס, שייסדה את המכון לחקר ותיעוד אמנות ישראלית, שלחה אותי לעבוד כחצי שנה בסטודיו של שושנה היימן בעין הוד.
היימן, תלמידתו של הפסל רודי להמן, כיהנה כראש החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה. היא התכוננה לפתיחת תערוכה יחיד גדולה בשם ״שדות שחורים״ במוזיאון רמת גן. מהעבודה בסטודיו של היימן וקורס האוצרות אצל האוצר אילן ויזגן בתל אביב, היה לי ברור שאעסוק בעתיד באוצרות, במקביל להוראה. לאחר התואר השני התחלתי לימודים לדוקטורט בהנחיית פרופ׳ לוינגר אך לא סיימתי מאחר ונעניתי להצעתו של יחזקאל ירדני, מהאמנים החשובים המושגיים בשנות ה־70 בישראל, לכתוב ספר מונוגרפיה אודות פעילותו החינוכית והאמנותית וכלל יצירתו שפיתח במשך שישה עשורים.
לאחר שנתיים של ראיונות, איסוף חומרים וכתיבה, ב־2010 הספר יצא לאור והושק בתערוכת יחיד שאצרתי לו בבית האמנים בתל אביב ב־2012. במקביל התמניתי לנהל את גלריה פירמידה בחיפה בשנים 2010-2011 (לפני שיפוצה ובנייתה מחדש) שם אצרתי שבע תערוכות.
שירלי משולם. צילום: מתן סיון
וונדרלנד, הפרלמנט האירופאי, בריסל. צילום: מ״ל
התערוכה הראשונה המשמעותית והבין־לאומית שאצרתי הייתה Wonderland בבונדסטאג בברלין ב־2013, בהשתתפות מיכה קירשנר, גלעד אופיר, ראידה אדון, מרב סודאי ואחרים. התערוכה נפתחה קודם לכך בחיפה אצלי בגלריה ובבנין בית האמנים, שניתן לי על ידי העירייה. הכנת התערוכה ארכה כשנה וכללה הפקה מורכבת. האתגר היה להנגיש את הנושא לקהלים שונים ולקיים שיח אודות המציאות בישראל, בשיתוף אמנים ישראלים – יהודים, ערבים ואחרים – בקרב אנשים מתרבויות ושפות שונות. לאחר מכן היא הוצגה בתשע ערים באירופה, בין היתר בבניין הפרלמנט האירופאי בבריסל ובגלריה לאמנות בבניין האדריכל נימייר בפריז.
התחנה האחרונה
התערוכה האחרונה שאצרתי, ״עבודה, עובדים ומרחבי עבודה״, נפתחה בחודש שעבר בגלריה גרנדART לאמנות עכשווית, שאותה אני מנהלת כבר שבע שנים עם כ־30 תערוכות ואירועים, והיא הבייבי שלי. הגלריה שפועלת ללא מטרות רווח, נתרמה על ידי הבעלים בעבור הקהילה החיפאית וממוקמת ב״עופר גרנד קניון״ באזור המזרחי של חיפה.
כאוצרת שפועלת בסביבה חיה ותוססת שאין בה ״סקס אפיל״ לאמנות איכותית ומקצועית, היה לי ברור שמדובר באתגר אוצרותי מרתק וייחודי בחיפה. הידיעה שאלפי אנשים משכבות סוציו־אקונומיות ותרבותיות מגוונות פוקדים את המקום ומגיעים מכל רחבי חיפה והסביבה, ושחלקם הגדול אינו מושכל באמנות העכשווית, הביאה אותי להבנה שעלי לפעול, בו־זמנית, מקומית וארצית ולשנות את הרגלי הצריכה התרבותית של הקהילה הזו; למוסס בהדרגתיות את הדעות הקדומות אצל הקהל ואצל האמנים, שקניון הוא מקום ״זול״ לתצוגת אמנות.
גישתי הייתה יוצאת דופן וחדשנית בחיפה. יצרתי שיתופי פעולה עם ראשי המחלקות באקדמיות ובמכללות בחיפה, הצעתי להן לחשוף את הסטודנטים והבוגרים לקהל החיפאי ולהיות נגישים והן התלהבו. הגישה האוצרותית הזו הגיעה לשיאה בניהול האמנותי והאוצרותי בפרויקט פסטיבל ״בית גלים״ בשכונת בת גלים, שמתקיים במשך שלושה ימים בחג הסוכות בשיתוף ועד השכונה ועיריית חיפה במהלך עשר השנים האחרונות.
עבודה עובדים ומרחבי עבודה. צילום: מתן סיון
שמואל כץ, כרזה סרוקה ומודפסת באדיבות מכון יד יערי, גבעת חביבה
שחר מרקוס, מתוך ״התערוכת עבודה, עובדים ומרחבי עבודה״. צילום: בן הרצוג
התערוכה ״עבודה, עובדים ומרחבי עבודה״, המוצגת כעת בגלריה סדורה כארכיון או כ״חדר פלאות״ כביכול, פונה לקהלים הטרוגניים ולשכבות תודעה שונות: מן הפשט – לקהל שמוצא בהן היסטוריה ונוסטלגיה; ומן הרז, הדרש והסוד – לקהל שמוצא את ההתכתבויות הפנימיות בין העבודות השוואות ושאלות. הרציונל האוצרותי הוא מבט עכשווי על הנעשה בתחום העבודה על ידי התכתבות עם העבר בהתייחס להווה.
שתלתי בעבודה עבודות עכשוויות בין מוצגים ועבודות מהעבר ובכך שברתי את הרצף הכרונולוגי וההיסטורי. לדוגמה, כרזות, תצלומים וקיר שמייצגים את מפעלות ההסתדרות וה־1 במאי, ובמיוחד פרק בתולדות העיר חיפה, מהווים ציוני דרך בתולדות ההתיישבות ובניין הארץ בבחינת ״מאין באנו ואלן אנו הולכים״, ומאפשרים מבט ביקורתי ורלוונטי למה שקורה היום. זאת ביחס לתפיסות חדשות של הדור הצעיר ביחס לעבודה, לתנאי עבודה, לחללי ומרחבי עבודה במציאות המשתנה של היום שמנוהלת על ידי רשתות חברתיות, שיתוף קהילתי, טכנולוגיה דיגיטלית ומרחבי עבודה חדשים דוגמת וויוורק.
מכל מלמדיי השכלתי
במסגרת עיסוקי ולימודי ההיסטוריוסופיה של האמנות, נתקלתי בהיסטוריון אבי ורבורג (Warburg), שנחשב לדמות יוצאת דופן בזמנו ולאחד האישים המשפיעים ביותר במדעי הרוח במאה ה־19. התרשמתי מאוד מגישתו האיקונולוגית, שפיתח כגישה עצמאית, ומפרויקט ״המנמוזינה – אטלס הזיכרון״, שמבוסס על חקר עולם התמונות ודימויים ויזואליים להסתכלות מעמיקה ואוצרותית מהפכנית, שהקדימה את זמנו ונחלה הצלחה בעת המודרנית.
אביבית בלס ברנס, קומי התנערי. צילום: מ״ל
הוא היווה השראה בבואי לאצור את תערוכת ״קיר תחקירי״ לאביבית בלס ברנס (2019). הצעתי לה גישה מהפכנית וחדשנית של תצוגה ובחירת עבודות לתערוכה זו, לעומת התערוכות הקודמות שלה שהתבססו על סדרתיות, שיטתיות, דידקטיות וכרונולוגיה. רציתי להציג את התפרים הפנימיים שמרכיבים את חוט השדרה והשלד כלל גוף עבודותיה; להתייחס למוטיבים מובילים שמופיעים בהקשרים שונים בעבודותיה במהלך 20 השנים האחרונות.
תערוכת החלומות
כאוצרת עצמאית ברצוני להשפיע בכל סביבה אנושית שבתוכה אני פועלת; להמשיך לצעוד בעקביות בדרך שבה התחלתי ולדבוק במטרות שהצבתי, ולממשם בארץ ובחו״ל. החלום שלי הוא להציג תערוכה בביאנלה בוונציה, לקבל תקציבים גדולים וליצור שיתופי פעולה נרחבים יותר בארץ ובחו״ל.
בקרוב אצלך
אני עובדת כעת על חמש תערוכות שייפתחו במהלך השנה ועד סופה. התערוכה ״מבחר עבודות בוגרים״ בשיתוף אסי משולם, ראש החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, תיפתח בחודש יולי בגלריה גרנדART בחיפה. תערוכת יחיד חדשה לשחר מרקוס תיפתח בגלריה בחודש נובמבר. התערוכה ״מה בעניין זכויות נשים?״ בחסות שגרירות ישראל תפתח בחודש הבא בפלובדיב, בולגריה, ובדצמבר יתקיים כנס בנושא אמנות והיסטוריה עם אמנים בולגרים שעלו לישראל במשביל לחנוכת תרגום הספר ״יהדות פלובדיב״ של ד״ר שאלתיאל במסגרת אירועי פלובדיב 2019, שנבחרה לעיר התרבות לשנה זו על ידי האיחוד האירופאי. פסטיבל בית גלים 10 – חגיגת העשור להיווסדו – ייפתח באוקטובר, בחג הסוכות למשך שלושה ימים בשכונת בת גלים בחיפה.
אתי אברגיל, מתוך התערוכה ״לא בהכרח נשי״. צילום: מ״ל
פליקס קריס, מתוך התערוכה ״לא ממש רוסי לא ממש ישראלי״
The post מגלים אוצרות // שירלי משולם appeared first on מגזין פורטפוליו.
