״עולם התחריט הוא עולם רחב ועמוק חי ונושם ומתפתח כל הזמן״, כותבת האמנית גלית ראוכוורגר, שאצרה תערוכת תחריט רבת משתתפים, אשר תיפתח ב-7.5.16 במקום לאמנות בקריית המלאכה. ״סדרות תחריטים, גרסאות שונות לאותו התחריט, נסיונות, ספרי אמן, תחריטים כמלחמה ומאבק עם החומר, הפלטות עצמן: אכולות, צרובות, פגועות או יפות ומבהיקות כתכשיטים. העבודה בתחריט נעשית כתהליך, ראשית ההבנה שאתה כאמן אינדבידואליסט מחוייב לעבוד עם אנשי מקצוע (דפסים) או בסדנת הדפס, שבה עוד אמנים סביבך. אחר כך הרעיון ובחירת החומר בהתאם לו: סוג המתכת של פלטת התחריט, הגודל (מוגבל בדרך כלל לגודל המכבש) ואז בחירה ממגוון הטכניקות והשילוב שביניהן. הצבע ובחירת סוג הנייר שגם הוא חייב להיות איכותי ומיוחד״.
ראוכוורגר עוסקת ומלמדת עבודה בתחריט. לדבריה, הקסם שבאמנות הזו, השואבת ממסורת עתיקה, כרוך בין היתר במתח בין השליטה בפרטים לאי ודאות. העבודה המאומצת והשימוש בכלים, מכונות וחומרים, דורשים שליטה בטכניקה ומקצוענות, אך מובילים בסופו של דבר לתוצאה בלתי ידועה מראש. ״כיוון שהעבודה על הפלטה כרוכה במשתנים רבים, לעולם התוצאה על הנייר, כלומר ההדפס, תהיה כהפתעה. כמעט ואין אפשרות לחזות את התוצאה והיא כמעט אף פעם לא סופית. הדבר מוביל הרבה פעמים ליצירת תחריטי המשך או סדרות. הסדרה נותנת חיזוק לתחריט הבודד. גוף העבודה הוא משמעותי ביותר ועם כל זאת אמנות התחריט היא אמנות אינטימית מאד ופיוטית במידה רבה״, היא כותבת.
בין משתתפי התערוכה יש כאלה שהתחריט האו עיסוקם העיקרי ואחרים שזוהי, כהגדרתה של ראוכוורגר, ״אהבתם השניה״, כלומר עוסקים באמנות זו כדבר הנוסף לעיסוקם המרכזי – ציור, פיסול, צילום, ארכיטקטורה, עיצוב. אולם רבים מעידים שיש בתחריט משהו מושך וממכר, והם חוזרים לעסוק בו שוב ושוב. את התערוכה מקדישה ראוכוורגר לאמנית התחריט נעמי סמילנסקי, שהלכה לעולמה בחודש מרץ השנה והיא כמעט בת מאה. התערוכה מספקת מבט רוחבי לעבודתן של סדנאות ההדפס המקצועיות בהן עובדים האמנים, במרכז גוטסמן לתחריט בקיבוץ כברי, בסדנת ההדפס ירושלים ובבית האמנים בתל אביב.
משתתפים: עופר ללוש, אסף בן צבי, טל בן בסט, רקפת וינר-עומר, חגית שחל, דרורה שנברג, דפנה שרתיאל, אלי דינר, ברכה גיא, אלי אהרוני, מריק לכנר, גיל יפמן, דרורה שינברג, ארז ישראלי, נפתלי רקוזין, נעמי סמילנסקי.