בימים אלה מוצגת בגלריה העירונית בבית ״יד לבנים״ ברעננה תערוכת ״קם יריד בבית״, שבה מוצגים מיטב האיורים לספרות ילדים שאיירה בתיה קולטון. בתערוכה, שאצרה אורנה פיכמן, מוצגים איורים שאיירה קולטון לספרי ילדים לצד איורים לפרויקטים שונים. בין השאר מוצגים בתערוכה סקיצות ואיורים מקוריים מספרים שאיירה בשנים האחרונות, ביניהם ״דוקטור איי־כואב״ ו״אל תגנבו לי את התור״.
״הפורמט של ספרי ילדים הוא פורמט נפלא לאיור, פורמט נפלא לספר סיפור״, אומרת קולטון. ״הוא נותן לי כמאיירת הרבה מקום, הוא כולל הרבה כפולות עמודים. אבל מה שמיוחד בתערוכה הזו, הוא שאני לא רק מציגה את האיורים המקוריים, אלא גם חושפת את דרכי הפעולה. הערך המוסף הוא לראות את אחורי הקלעים של הספר: יש איורים שלא נכנסו לספר ויש סקיצות – שבעזרתן אפשר להיכנס למוח של המאיירת ולהבין איך היא חושבת. מהתבוננות בסקיצות אפשר ללמוד איך אני בונה קומפוזיציה, על מה אני מוותרת, אילו דמויות אני בוחרת להכניס, וכו׳. אני מעניקה לצופים הצצה ל׳איך עשיתי את זה׳״.
מתוך המסע אל האי אולי מאת מרים ילן־שטקליס, הוצאת דביר
מתוך ארץ הגרביים האבודים מאת עונגי אונגר, הוצאת סער
על אף שהתערוכה מתמקדת באיוריה של קולטון לספרות ילדים, אין שום דבר ״ילדותי״ בשפה החזותית שהיא יוצרת. ״בין אם אני מאיירת בעבור ילדים או בעבור מבוגרים – סגנון האיור דומה״, היא מדגישה. ״אני עושה את אותו מהלך כשאני מאיירת לילדים ולמבוגרים. זה לא שאני אומרת לעצמי – עכשיו אני מאיירת לילדים, ולכן הסגנון יהיה נחמד וחמוד וקליל.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
״הפרשנות שלי כמאיירת לילדים היא כמעט כמו למבוגרים, אבל בכל זאת יש גבולות. כמו שיש נושאים שעליהם לא כותבים לילדים, כך גם באיור. אמנם אני לא עושה הפרדה ואומרת לעצמי שעכשיו אני אהיה דידקטית או חינוכית בגלל שמדובר בילדים, אבל מראש בתכנים עצמם יש איזה שהוא הבדל״.
״כל איור לטקסט מהווה בעבור קולטון מעין יציאה ל׳משחק הרפתקה׳ מתמשך, הכולל תהליך ארוך מלא מחשבה של חיפוש אחר הרפרנס במאגרים האין־סופיים של המציאות״, כותבת האוצרת אורנה פיכמן בקטלוג התערוכה, ״שכן אין קולטון רואה עצמה רק כנותנת שירות ומציירת את מה שכתוב, אלא גם ככזו שיוצקת לאיור תוכן ופרשנות מקורית, מגובשת ומפוקחת משל עצמה. כשקולטון תעביר את הטקסט דרך הפריזמה שלה, היא תחלוק לו כבוד אבל בד בבד היא תמתח את גבולותיו, תבדוק אותם ותחפש את כל מה שלא יכולנו לראות״.
קו פרשת המים
קולטון, ילידת 1967 המתגוררת בתל אביב, היא מאיירת ויוצרת קומיקס מהבכירות בתחום בישראל. היא איירה למגזינים ולעיתונים בארץ ובחו״ל, הייתה מאיירת הבית של עיתון ״דבר״ ועבדה באחת מחברות המולטימדיה הראשונות בארץ, שם כיהנה בין היתר כארט־דירקטורית של מחלקת האנימציה. במקביל לעבודתה כמאיירת מסחרית, היא הייתה חברה בקבוצת הקומיקס האלטרנטיבית ״אקטוס טרגיקוס״ שפעלה בשנים 2010-1996 (יחד עם רותו מודן, איציק רנרט, ירמי פינקוס ומירה פרידמן).
קולטון, שלמדה בין השאר איור בוויטל ועיצוב קרמי בבצלאל, מלמדת כיום איור במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. בשנים האחרונות היא מתמחה בעיקר באיור ספרי ילדים ונוער, שמרביתם יצאו לאור גם בשפות זרות. עבודותיה הוצגו בתערוכות בארץ ובעולם, היא זוכת פרס העיצוב של משרד התרבות בשנים 2003 ו־2018, ואף זכתה בארבעה ציונים לשבח בפרס בן יצחק לספרי ילדים על איוריה ב״שרשרת זהב״, ״רוץ בן סוסי״, ״היה היתה צפרדע״ (עם אקטוס) ו״דוקטור איי־כואב״.
מתוך אל תגנבו לי את התור מאת עודה בשאראת, הוצאת כתר
מתוך הספר דוקטור איי־כואב מאת קורניי צ׳וקובסקי, הוצאת קדימה
מתוך גלגוליו של מעיל מאת קדיה מולודבסקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספריית נח
מי שעוקב מקרוב אחר עבודתה של קולטון יכול היה להבחין בשנים האחרונות בשינוי ויזואלי – מעין קו פרשת מים בעולמה החזותי. ולא סתם קו פרשת מים: את הקו הממוחשב החליפו הקו הידני ולצידו צבעי המים. אך השינוי אינו מייצג תפנית, אלא דווקא התפתחות, היא מספרת. ״לפני שלוש שנים חזרתי ללמוד ציור. במשך הרבה שנים עבדתי על המחשב ואז פתאום דיגדג לי בידיים. ההמשך הטבעי של החזרה ללימודי הציור היה קבלת ההחלטה שאת ספר הילדים הבא שאאייר אנסה לבצע באופן ידני ולא ממוחשב. אולם, רוח הדברים אינה שונה, והקשר בין העבודות קיים״, היא מדגישה.
את הטכניקה הידנית אפשר למצוא לדוגמה באיורי הספרים ״דוקטור איי־כואב״ מאת קורניי צ׳וקובסקי (2017, הוצאת קדימה), שבה עשתה קולטון שימוש בצבעי עיפרון בלבד, ו״אל תגנבו לי את התור״ מאת עודה בשאראת (2018, הוצאת כתר), שבה השתמשה בצבעי עיפרון ובצבעי מים. לעומת זאת, את הסגנון הממוחשב – זה שכולל את הקונטור והמילוי שמזוהה עם עבודתה המוקדמת יותר של קולטון – אפשר למצוא באיורי ״המסע אל האי אולי״ מאת מרים ילן־שטקליס (2014, הוצאת דביר) ו״גלגוליו של מעיל״ מאת קדיה מולודבסקי (2016, הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספריית נח).
לקריאה נוספת
האיורים בספר ״ארץ הגרביים האבודים״ מאת עונגי אונגר (2017, הוצאת סער) מעניינים במיוחד, שכן אלה מעין יצור כלאיים; משהו שנפל בין הכיסאות, אבל במובן החיובי. איורים אלה משלבים בין ה״ישן״ ובין ה״חדש״ של קולטון. טכנית, הם בוצעו במחשב, אבל האופי שלהם הוא ידני. שם אפשר לזהות את אפקט שיעורי הציור; שם גם לא נעזרה קולטון ברפרנס.
קולטון מדגישה שקיים מכנה משותף בין האיורים. ״לכל טכניקת ביצוע – בין אם עיפרון, צבעי מים, אקריליק או מחשב – תהיה תגובה שונה. בכל טכניקה חופש הפעולה של היד הוא אחר. לדוגמה, בעבודה על המחשב יש לי אפשרות בזכות הרזולוציה הגבוהה להיכנס לפרטי פרטים. אבל בסופו של דבר לכל הטכניקות יש שפה כללית משותפת – של הבעה, של רעיון, של צבעוניות וכו׳. לדוגמה, אם העבודה שלי גרוטסקית, היא תהיה כזו ללא קשר לטכניקת הביצוע. לא נטשתי את המחשב ומעכשיו אני אאייר רק באופן ידני. פשוט הוספתי לעצמי עוד ידע. כל דבר הוא עוד נדבך ועוד תוספת. שום דבר לא מנותק, זה כל הזמן נצבר״.
קם יריד בבית, בתיה קולטון
הגלריה העירונית בבית ״יד לבנים״, רעננה. נעילה: 17.8
מגזרות נייר, מגזין עיניים
מתוך הספר דוקטור איי־כואב מאת קורניי צ׳וקובסקי, הוצאת קדימה
מתוך אל תגנבו לי את התור מאת עודה בשאראת, הוצאת כתר
The post קם יריד בבית: בתיה קולטון מאיירת לילדים appeared first on מגזין פורטפוליו.
