בשנת 1962 החל גדעון שגיא את לימודיו במחלקה לגרפיקה שימושית בבצלאל, ובין שלל הקורסים המגוונים למד גם את מלאכת חיתוך העץ. מאז אותו קורס שהתקיים לפני כמעט 60 שנה בהנחיית יעקב פינס, נטש שגיא את האמנות והתמקד במקצוע הראשי שאותו למד – עיצוב גרפי. במהלך שישה עשורים אלה פיתח קריירה מפוארת, שבמסגרתה עיצב תדמיות לחברות וארגונים, אריזות, קטלוגים, כרזות, מטבעות, מדליות ובולים. ביניהם כמה מהמפורסמים והבולטים בתולדות העיצוב הגרפי הישראלי.
לפני שמונה שנים, לאחר שבהדרגה הפסיק את עיסוקו כמעצב גרפי, חזר שגיא לאמנות ולטכניקת החיתוכים. מחר (6.3) תיפתח במכון המים – הגלריה העירונית בגבעתיים – התערוכת ״רשמים״, שבה יציג עבודות שביצע בטכניקות אלה: תערוכה אינטימית, שתכלול 32 חיתוכי לינול, ״הדפסים מורכבים, אישיים, יפהפיים, שמעולם לא הוצגו״, מספרת אוצרת התערוכה נטע הררי נבון.
העבודות נוצרו משנת 2012 ועד לאחרונה. את החיתוכים יצר שגיא על פי תצלומים שצילם במהלך טיוליו בשמונה השנים האחרונות, בין השאר ביוון, בקמבודיה, בויאטנם ואף בישראל. ״כל טיול לחו״ל הוליד אלבום תצלומים״, מספר שגיא. את הסדרה הראשונה, שכוללת שישה חיתוכים, יצר בעקבות טיול למרוקו. ״מרוקו כולה מלאה באמנות ובטיול צילמתי הרבה תמונות. כשחזרתי לישראל פתאום דיגדג לי בידיים לעשות משהו מהתצלומים האלה״.
מכל אחד מחיתוכי הלינול יצר שגיא כחמישה עותקים; העבודות מוצעות למכירה בתערוכה. ״בחיתוך לינול, היות ואין שימוש בצבעוניות, אלא רק בצבע השחור, אתה צריך למצוא פיתרון במקום הצבע, לדוגמה על ידי טקסטורות. היות ואני עובד רק עם שחור, אני משתדל לעבוד עם טקסטורות שונות״.
אין תצלום כזה
חלק מהחיתוכים ״נאמנים״ לתצלומים שבהשראתם נוצרו, ונחתכו לפיהם בדיוק רב. לעומתם, חיתוכים אחרים נוצרו מחיבור של פיסות תצלומים נפרדים, מעין קולאז׳ שהורכב ממספר תצלומים, אך התוצאה היא קומפוזיציה אחת שהצופה אינו מודע לכך שחוברה לה יחדיו. לדוגמה, החיתוך ששמו ״החיים על המקונג״, שנוצר בעקבות הטיול לוויאטנם וקמבודיה. ״אין תצלום כזה״, מספר שגיא. ״הרכבתי יחד סיטואציה ממספר תצלומים שצילמתי בטיול, חיברתי בין האנשים שיושבים בסירה בנהר המקונג לבתים שממוקמים ברקע״.
שגיא הצליח ללכוד נופים, אנשים, את תמצית התרבות של כל אחד מהמקומות שבהם ביקר. ״התערוכה מספרת סיפור על נופים אורבניים, פוליטיים ומנטליים, דרך תכונות יסודיות של חומר־מסה, לכידות ותנועה״, אומרת הררי נבון. ״כשהציגו בפני בפעם הראשונה את עבודות החיתוך של גדעון, התאהבתי מיד בזרם הבלתי פוסק של התנועות שראיתי לפני: מעין תנודות וחלקיקים, ושילוב ביניהם שיוצר מבנים וגוף. אהבתי את התחושה שנחשפת בפני אי הקביעות של מבנים במציאות הנראית לעין.
״התערוכה מביאה לסיום שנת עבודה מרגשת לצדו של אדם מוכשר, חריף, סוער ומצחיק שהפך מאוד יקר לי באופן אישי. זו הייתה שנה של חקירה ולמידה אישית ומקצועית שמסתיימת בתערוכה הראשונה שלו כאמן, וגם ראשונה שלי כאוצרת. גדעון, שבמשך עשרות שנים היה אחראי על ניסוחה של שפה ויזואלית־תרבותית שליוותה אותי ואותנו לאורך חיינו, לימד אותי איך אפשר לתמצת עולם שלם למשהו מינימליסטי ואיך בתוך שחור ולבן נמצאים כל הצבעים וכל האפשרויות.
״אבל יותר מהכל אני לוקחת איתי עשרות שעות במטבח עם בורקס, עגבניה וקפה, שיחות ארוכות על אמנות והיסטוריה ונוסטלגיה. אין דבר יותר מרגש מלפגוש מאסטר בתחומו, לשמוע ולראות אותו בפעולה. גיליתי שאנחנו דומים באהבה לדיוק, לתכליתיות, לתמצות, אבל לפני הכל באהבה והכבוד לעבודת האמנות ולמלאכת העשייה שלה״.
הניסיון לתמצת
את התערוכה מלווה סרט באורך כתשע דקות, שגם מוצג בה. את הסרט, ששמו כשמה של התערוכה – רשמים – צילם וערך יואב בצלאלי, והוא עוסק בנוסף לעבודות האמנות של שגיא, גם בקריירה ארוכת השנים שלו כמעצב גרפי. שגיא נולד בשנת 1939 בפתח תקוה, שם גם גדל. בשנה שעברה הגיע לגבורות וחגג את יום הולדתו ה־80. בימי נערותו היה הציור הדבר שהעסיק אותו יותר מכל.
״לא הייתי מאלה ששיחקו כדורגל״, הוא מספר. ״תמיד עשיתי עבודות יד. כבר בגיל שמונה שלחתי ציורים ל׳דבר לילדים׳ ואלה התפרסמו בעיתון. העבודה הגרפית הראשונה שביצעתי הייתה עיצוב הסמל של גימנסיה אחד העם שבה למדתי. השתתפתי בתחרות עיצוב הסמל וזכיתי במקום הראשון״.
הסמל של גימנסיה אחד העם בפתח תקווה. צילום: יואב בצלאלי
לאחר שסיים את לימודיו בתיכון התגייס שגיא לצה״ל, שם שירת כחייל קרבי בגדוד 51 של גולני. לאחר השירות התלבט כיצד להמשיך בחייו. ״פעם זה לא היה כמו היום, עם הכוונות מקצועיות וכל מני ייעוצים. ידעתי שאני אוהב לצייר ומה שהיה נראה לי כדבר הקרוב ביותר לזה היה לימודי אדריכלות. סברתי שמקצוע האדריכלות יכול להתאים לי, אבל הבעיה הייתה שמתמטיקה ופיזיקה לא היו התחומים שלי, בתיכון למדתי במגמה הומנית״.
שגיא ניגש לבחינות קבלה בטכניון, ובתום המבחנים הוזמן לריאיון, שם נמסר לו כי לא התקבל, ושבעקבות תוצאות הבחינות – בעיקר בתחום הציור – מומלץ כי ילמד גרפיקה. הוא קיבל את העצה ונרשם למבחני הקבלה של המחלקה לגרפיקה שימושית בבצלאל. הפעם התקבל ללימודים, וכך, בשנת 1962, נסעו הוא ובת זוגו דאז, לימים אישתו, אליה ז״ל, ללמוד בירושלים.
אליה למדה באוניברסיטה וגדעון למד בבצלאל. הוא בלט מבין חבריו לכיתה ואף הוענק לו פרס שטרוק. ״מאוד אהבתי את לימודי הגרפיקה והעבודות שלי היו טובות. זו הייתה תקופה לא קלה היות ובמקביל ללימודים היינו צריכים גם להתפרנס. אף אחד לא פירנס אותי ובכל שעה פנויה הייתי הולך לעבוד. עבדתי במשרד שכפולים, שם שיכפלתי מסמכים״.
בשנת 1966, לאחר ארבע שנות לימודים בבירה, חזרו גדעון ואליה למרכז הארץ. ״סיימתי את בצלאל עם תיק עבודות והתחלתי לחפש עבודה. התקבלתי למשרד הפרסום טל של הפרסומאי אליהו טל, אך מהר מאוד עבודתי שם הופסקה. בשנת 1966 היה מיתון גדול, וחודש לאחר שהתחלתי לעבוד פוטרתי, היות ולמשרד לא הייתה מספיק עבודה ואליהו טל נדרש לצמצם״. החודש הבודד שבו עבד אצל אליהו טל מסכם את תקופת עבודתו הקצרה של שגיא כשכיר; מיד לאחר פיטוריו החל את דרכו כמעצב עצמאי, ומשם השאר היסטוריה.
בשנים הראשונות נכנסה רוב העבודה דרך משרדי פרסום, שבעבורם עבד כפרילאנס. בשנת 1971 הצליח להתברג כמעצב חיצוני לחברת הפרסום דחף, שהייתה אז המובילה בתחומה בישראל. שגיא עיצב בעבורה מאות פריטי פרסום, בעיקר מודעות לעיתונים. שידרוג משמעותי התרחש בשנת 1977, אז קיבל שגיא מדחף עבודה חדשה כפרילאנס, כזו שתהפוך למפורסמת ביותר שלו. הוא התבקש להיות המעצב הגרפי שיעצב את הקמפיין של מפלגת הליכוד, במסגרת הבחירות שהתקיימו באותה שנה. דחף עשתה את כל הקמפיין הפרסומי, ובתוך זה היה שגיא אחראי על הפן החזותי.
את עיצוב תדמית ״הליכוד״, שכללה עשרות פריטים, עיצב שגיא בסטודיו שלו ברחוב בילו בתל אביב, בעזרתה של גרפיקאית אחת. התדמית הגרפית שהובילה את הקמפיין, ובראשה הלוגו המפורסם – זה שכלל את האיזכור לדגל מתנפנף באות ל׳ – נחשבת לאחת המפורסמות בתולדות הפוליטיקה הישראלית, אם לא המפורסמת ביותר. שגיא עיצב לוגואים בולטים לפני לוגו הליכוד, כגון לוגו מותג מוצרי העוף של תנובה ״תנועוף״ בשנת 1974, וגם אחריו, כגון לוגו מפעלי תיירות עין גדי בשנת 1980, אבל לוגו זה ייחשב לעד כלוגו הבולט ביותר בתיק העבודות העשיר שלו. אותו לוגו שעיצב לפני 43 שנה, משמש את המפלגה עד היום.
לוגואים שעיצב גדעון שגיא, כולל אלו של הליכוד ושל ״תנו עוף״
מטבעות שעיצב גדעון שגיא. צילום: מיקי קורן
שגיא אמנם נטש לאחר לימודי העיצוב הגרפי את העיסוק באמנות, אך לא את טכניקת החיתוכים, זו ששימשה אותו ביצירת עבודות האמנות שיוצגו בתערוכה בגבעתיים. הוא עשה בה שימוש מועט במסגרת עבודות עיצוב גרפי שעיצב, כגון במודעות ובכרזות. עובדה זו מציפה שוב את התהייה לגבי הגבולות המטושטשים שבין האמנות לבין העיצוב, ואת הסוגיה האם טכניקת הביצוע היא זו שמגדירה את העבודה.
הבולטת שבין הכרזות שעיצב שבה עשה שימוש בחיתוכים היא כרזת יום העצמאות ה־34 – ל״ד לעצמאות ישראל – משנת 1982, שגם היא בוצעה בטכניקת חיתוך לינול. כרזה זו היא אחת מבין ארבע כרזות יום העצמאות שעיצב שגיא. גם בשנים 1980, 1985 ו־1997 זכה במקום הראשון בתחרות היוקרתית.
אך טכניקת החיתוכים הייתה רק אחת מני רבות שבהן עשה שגיא שימוש בעבודות העיצוב הגרפי שלו. במהלך השנים גיוון בטכניקות הביצוע ובעיקר בשפות הגרפיות, החל ממשטחי צבע נקיים, דרך איורים מסוגננים, ועד בניית מודלים ושימוש בתצלום שלהם בעבודה.
״אין לי שפה גרפית אחת שאיתה אני מזוהה. אפשר לומר שבכל עבודה ניסיתי להתאים את השפה החזותית לנושא של העבודה, בין אם היה זה בול, כרזה או פרוספקט״, טוען שגיא. האם בכל זאת קיים בין עבודותיו במהלך השנים חוט מקשר? ״ישנו מכנה משותף בין כל עבודותיי, והוא הניסיון לתמצת את הרעיון ולסגנן את העבודה״.
כרזות עצמאות לישראל
כרזות המינהל לשימור אנרגיה
לצד הכרזות שעיצב שגיא, בולטים גם הבולים. במהלך השנים עיצב למעלה מ־40 בולים בעבור השירות הבולאי הישראלי וגם מספר בולים בעבור דואר האו״ם. את הבול הראשון עיצב שגיא בשנת 1977. היה זה בול הנח״ל, שנחשב לאחד הבולים היצירתיים שהונפקו בישראל בשנות ה־70. הדימוי שעל הבול כולל קסדת פלדה צבאית, המשמשת כגבעה, שעליה ממוקמים בתים בעלי גגות רעפים אדומים ולצידם מגדל מים וצמחיה.
בול בולט נוסף בעיצובו של שגיא הוא בול יום השואה והגבורה תשס״ג, משנת 2003. על גבי הבול מופיע מגן דוד כחול מכוסה בטלאי צהוב, בעוד שהתפרים שמחברים בין השניים עשויים גדרות תיל. חלקם של התפרים נפרם והטלאי נפתח, וכך נגלה לעיני הצופה מגן הדוד.
גדעון שגיא, רשמים
אוצרת: נטע הררי נבון
מכון המים – הגלריה העירונית בגבעתיים, רח׳ השומר 7
פתיחה: 6.3; נעילה: 25.3
מעטפת היום הראשון בולי יום הבולאות 2004 – תיבות דואר, 2004. מאוסף רני רדזלי
מעטפת היום הראשון בולי הישגי החקלאות בישראל, 1988. מאוסף רני רדזלי
מעטפת היום הראשון בול יום השואה והגבורה התשסג, 2003. מאוסף רני רדזלי
The post גדעון שגיא: איך בתוך שחור ולבן נמצאים כל הצבעים וכל האפשרויות appeared first on מגזין פורטפוליו.
