הפרטים הטכניים
יעל עמית סנקר, מציגה עבודה קהילתית־פמיניסטית במוזאון בר־דוד, במסגרת ״אי שם״, תערוכה קבוצתית בנושא אגדות. אוצרות: מיטל קילמניק.
בהכנת העבודה השתתפו: אור לבנת, אורית זיו, אושרה פנקר ירושלמי, אילנה ניצן, אירית רגב, אליה ספרה מלר, גילת גור אריה גרינברג, גלית רוסמן, ורי כוגן, זהר גרינבוים, חדוה קליין, יהודית פרדי, יונה גורדון, יעל בורוכוביץ, יערה אסטרייכר, ירדנה קילמניק, לאה דבוש, ליאה פרדו טראמר, לילך בלוך, מיכל קליינהאוז יוסף, מירב טרכטמן כהן, מלכה כרכום, מרג׳י ימני, נעמי רזינובסקי סלע, עינת סגל, ענת גבעתי, עפרה ברזילי, תמרה כוגן.
מי אני
בוגרת המחלקה לעיצוב מוצר בבצלאל, עוסקת שנים רבות בעיצוב ובאמנות, פעילה במיזמי תרבות וקהילה. בזמן האחרון אני מתמקדת בשילוב של תכנים וטכניקות עבודה ויצירה הנחשבים נשיים.
העבודה
היצירה התחילה בפוסט שפרסמתי:
״בואי לסרוג איתי דג זהב!
זוכרות את האגדה על הדייג ודג הזהב? הדייג טוב הלב והתמים, דג מהמים את הדג הזה שהציע לו כל מה שירצה ובלבד שיחזיר אותו למים. הוא – לא רצה כלום. היא – אישתו הרעה, צרת העין וצרת הלב, רצתה יותר מדי וקלקלה הכל. לא עוד. אנחנו לא חמדניות – אנחנו שאפתניות, ואנחנו נדוג לעצמנו דג זהב ונבקש כל מה שנרצה.
בואי גם! אני מזמינה אותך להצטרף לעבודת אמנות קהילתית: לסרוג דג זהב ולהביע את שאיפותייך. בבטן הדג שתשלחי אלי יושתל רכיב אלקטרוני עליו קולות של נשים ורצונותיהן. יחד ניצור להקת דגי זהב וניתן במה למלאכת יד נשית, ולקול חזק לשאיפות של נשים, ילדות, נערות, עלמות ומבוגרות״.
מכתבים מסורגות. צילומים: מ״ל
אושרה פנקר ירושלמי
אירית רגב
מירב טרכטמן כהן
בעקבות הפוסט נשים רבות, מכל רחבי הארץ, שלחו לי דגים ומשאלות בהודעות ווטסאפ. הדגים שונים ומגוונים; הם נוצרו בסריגה, תפירה, ויטראז׳ ושלל טכניקות אחרות, וגם מחומרים מפתיעים: צמר, משי, חבל, סמרטוטי ריצפה, שקיות פלסטיק, קפיץ ספירלה של מחברות, חוטי נחושת, סלי קניות, ברזלית של מטבח, מסרגות ועוד.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
היה מקסים לראות איך נשלחו הדגים. למרות שלא ביקשתי, כולן צירפו עוד חתיכת צמר או חוט כדי לאפשר לי למלא את הדגים במשאלות ולתפור את הקצה, וחלקן שלחו ברכות, מכתבים קצרים ומתנות קטנות. המשאלות שנשלחו הוקלטו על רכיב אלקטרוני בעל סנסור הפעלה רגיש לאור ושולבו בתוך דגי הזהב. בתערוכה, להקת הדגים תלויה מתקרת המוזיאון. המבקרות והמבקרים ״מצביעים״ על כל דג בפנס; קרן האור מתניעה את הצ׳יפ ומשאלות הנשים נשמעות בקול.
תעבירו את זה הלאה
אחת הסורגות הציע לי להעביר את העבודה למחלקת ילדים בבית־חולים בצפון. זה רעיון נהדר. בכל אופן התערוכה תוצג במוזיאון בר דוד למשך שנה שלמה, אז יש עוד זמן.
צילומי הצבה בתערוכה: ג׳יל פיטוסי
עודת שתי וערב מצילומים משפחתיים. צילום: מ׳׳ל
פלוס אחד
עבודה שיצרתי עבור קורס צילום בהנחיית דגנית ברסט, במדרשה לאמנות בית ברל. בעבודה זו הדפסתי צילומים מהאלבום המשפחתי וארגתי אותם אחד בשני, בנסיון לחזור לנקודות משמעותיות בחיי המשפחה ולארוג אותם זה בזה במלאכת־יד נשית ועמלנית. האריגה מייצרת מעין אגרטל תלת־ממדי. בחינה שלי את עצמי בתוך ההוויה הנשית ישראלית של צבא, חַיָּלוֹּת, הורות ומשפחה.
בדימוי המשולב אפשר לראות צילום של הורי בחתונתם ארוג בצילום שלי יום לאחר לידה עם בנותי; צילום אחייניתי במדי צבא, עסוקה במטבח, ארוג בצילום שלי עם ביתי וחברה בחגיגת יומולדת; צילום שלי בטירונות בה״ד 12 מדגמנת מדי צבא, צולם על־ידי ה״צלם״ של המחנה, ארוג בצילום שלי עם ילדי.
רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת hi@prtfl.co.il
לקריאת כל המדורים לחצו כאן
The post עבודה בעיניים // יעל עמית סנקר appeared first on מגזין פורטפוליו.
