לפני כחודש, בשיחת חולין, בין תהיות לגבי הזדמנויות תעסוקתיות והתעניינות במצב הרוח, שוחחנו על יצירתיות בזמן הבידוד. עבור הרבה יוצרים ויוצרות תהליכי היצירה קיבלו מסגרת שונה, תחושת זמן אחרת, סט כלים ואמצעים מצומצם יותר, וכמובן – חופש תנועה פיזי מוגבל.
בתקופה שבה עולם התרבות קיבל את התגית הלא מחמיאה ״לא חיוני״, התעורר בנו הרצון לחבר בין פרויקטים הנעשים דווקא במרחב הביתי, הפרטי והנפרד. קראנו ליוצרים ויוצרות מדיסציפלינות שונות לשתף אותנו בעבודות שנוצרו מתוך ההגבלות החדשות ולמרות הבלימה המוחלטת של החיים שנכפתה עלינו.
בהתאם להלך הרוח בחודשיים האחרונים, החלטנו שהפורמט שבו נעלה את התערוכה יהיה מקוון, על מנת שיהיה זמין לכניסה מכל בית ובית, מכל מסך ומסך. אבל איך מתכננים ומעצבים חלל בלי מרחב פיזי? איך מעניקים טיפול מותאם אישי, מבחינת גודל ופורמט לכל עבודה, כשיש רוחב עמוד מוגדר מראש? איזו חוויה אנחנו רוצות לייצר בזמן ״השוטטות״ בתערוכה?
נופר רוזנבלט, corona's spring
ורד גנשרוא, יוגה בזום
מהר מאוד הבנו שהחלטות אוצרותיות קלאסיות, כמו איזו עבודה עומדת לצד איזו עבודה, ובאיזה אלמנט תלייה משתמשים, מקבלות תפנית כשמעלים עבודות דיגיטליות על פלטפורמה מקוונת. כך, מטרת העל בעת עיצוב האתר היתה ליצור חוויה קוהרנטית ונגישה, ולכן בחרנו לארגן את העבודות בעמוד גלילה אחד, שימזער את הצורך בקליקים ובמעבר לדפים וטאבים נוספים. בחרנו גם לייצר אופי ויזואלי שיהיה ייחודי ונוכח אבל לא יערים על ההופעה של העבודות.
בשלב בחירת העבודות התרגשנו לראות כמה היצירתיות מקבלת חסינות מסוימת אל מול מערכת ההגבלות והחוקים שהצליחו לשתק את העולם כפי שאנחנו מכירות אותו. יתרה מכך – הרגשנו שככל שהימים עוברים וההגבלות מתרבות, כך היצירתיות גואה.
לתערוכה נבחרו בקפידה 25 עבודות שונות האחת מהשניה; מאנימציה ופרפורמנס ועד הדפס ושירה. כולן נעשו בתקופת ההסגר הביתי החלקי והמלא, כולן מציגות בדרכן את הייחודיות של יצירה מתוך הזמן הממושך בבית וכולן בדרכן, מגיבות להלך התקופה.
חלק מהיצירות מגיבות באופן פואטי לזמן הכפוי בבית. לדוגמה, בווידאו של עדי טיכו ויעל חורש, שבחרו להשתמש בטכניקה של ״מסך ירוק״ במרחב הביתי כדי לפתוח את גבולות הבית. סדרת הצילומים של דנה טל־אל, שבה מרוב השתקפויות הגבולות הוויזואליים מיטשטשים, מעבירה תחושה דומה.
נופר רוזנבלט הגיבה לחילופי העונות שמתרחשים למרות שאנחנו לא נמצאים בחוץ כדי לחוות אותם. רוזנבלט צילמה שקיות ניילון מלאות במים ובפרחים, ובאופן מסוים ליקטה את האביב החומק לנו בין האצבעות ונתנה לו מקום ממשי בבית.
דנה טל־אל, INSIDE
זאק יוסטון, Off Days
ריזק בחבח ויובל ידלין
חלק מהעבודות מגיבות באופן ישיר לאקטואליה, למורכבות ולקשיים שיוצרים מחוייבים להגיב אליהם. העבודה של ריזק בחבח ויובל ידלין מציגה ארבעה קולאז׳ים שמחברים בין עולמות התוכן המוכרים לאלה החדשים – מרחק בטחון, מסיכות, עומס של חוקים ונוכחות משטרתית וצבאית מוגברת; כמעין סיטואציות אבסורדיות שצריך לתת עליה את הדעת.
חלק מהעבודות מגיבות באופן ישיר לאקטואליה, למורכבות ולקשיים שיוצרים מחוייבים להגיב אליהם. הבט נוסף שזיהינו הוא עיסוק בעוצמות הרגשיות, שהן – פעמים רבות – תולדה של זמן ממושך לבד
הבט נוסף שזיהינו בין היצירות הוא עיסוק בעוצמות הרגשיות, שהן – פעמים רבות – תולדה של זמן ממושך לבד. בעבודת הווידאו של עינב רוזוליו, היא הופכת את אלמנט השהיה לתנועה מדיטטיבית. במשך שש דקות היא חוזרת על אותה תנועת אגן במרחב הביתי, מוקפת במסכים שמציגים לנו את המשתקף בחלונות. בעבודת הווידאו של זאק יוסטון מסקוטלנד, שאותה יצר בשבוע השלישי של תקופת ההסגר של בריטניה, הוא מיסגר חרדות סביב תחושת ההיעדרות והדממה שהזמן הזה יצר. תוך כדי התמודדות עם החרדה, הוא בחר להתבונן על השימוש הכמעט אובססיבי במסך כמרחב עבודה.
היה לנו חשוב גם לתת מקום ליצירות שבוחרות להתמודד עם המצב באמצעות תוכן הומוריסטי. גד ועידו צ׳רני יצרו מנגנון מכני שגורם לשתי ״ידי כפפות״ לתת את הכיף המוכר שנאסר עלינו לממש בתקופת המרחק הפיזי. עבודת האנימציה של ורד גנשרוא עוסקת בתחושה שלה שהיא כבר הפכה לכסא, מרוב הישיבה עליו, והיא כבר בטוחה שגם הוא מרגיש את זה וכך מתרגל איתה ביחד יוגה בזום.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
אם מתגברים מעט על הסינתטיות של התהליך, על העובדה שלא פגשנו את היוצרים, או אחת את השניה לצורך העניין, נותרנו משתאות על שהצלחנו ליצור תערוכה קבוצתית, תוך פחות מחודש, בתקציב אפסי, ללא טביעת רגל פחמנית וללא פסולת. על אף שחלפו רק 50 יום, כבר נוצרה נוסטלגיה וכמיהה סביב האופנים שבהם נהגנו לצרוך תרבות בטבעיות.
גם אנחנו – כיוצרות שעובדות לרוב במדיה תלת־ממדית, מתגעגעות להזדמנויות שלא מגבילות את החושים. ובכל זאת, אנו רואות בתערוכה הזדמנות להתנסות ולעבוד תחת מערכת חוקים חדשה, גם אם פחות מוכרת, ולדעת שעם גמישות מחשבתית אפשר למתוח את הגבולות ולהמשיך לייצר עבודה משותפת קרובה אפילו ממרחק.
מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו
עדי טיכו ויעל חורש, שדות ריקים
The post ניבי להבי ומאיה יופה // On Hold: תערוכה בהמתנה appeared first on מגזין פורטפוליו.
