״מפגש אמנותי בין 11 אינדיבידואלים אינו פשוט. על מנת להגדיר DNA קבוצתי, חברי P8 עוברים סוג של סשן טיפולי חשוף ומתפתח לאורך קירות הגלריה. במהלך איסוף החומרים עבור התערוכה לא מעט עבודות החלו לקיים ביניהן שיח. פיצוח הצופן הקבוצתי יצר מודל פרוידיאני מובהק. צבר העבודות יצר זהות אחת, המתפתחת על קשת עיסוקים ומדיומים, בצורה הומוגנית המקשה לפלח מה שייך למי – אין חוקיות בעיסוק של אמן לעומת אמנית, יוצרים במדיומים שונים, צעירים יותר או פחות״, כותבת תמר לב-און, אוצרת התערוכה ״אגו טריפ״, שחונכת את החלל החדש של גלריה P8, ברחוב הפטיש 1 בתל אביב. התערוכה מציגה גם את ההרכב החדש של חברי הגלריה.
העבודות בתערוכה מתחלקות בין שלושת יסודות האישיות הפרוידיאניים: איד, אגו וסופר-אגו. בקטגוריית איד מוצגות עבודות יצריות, תוקפניות, מיניות ואגואיסטיות. ״תוהו ובוהו של איתי זלאיט מול אובייקטים ראשוניים של ערגה יערי ויצמן. אלימות משטרתית אצל צח שיף, מול אוכלי נבלות אצל כרמלה וייס, ונשים חשופות. גברים מישירים מבט דו משמעי של עדי שמעוני בוחנים את הסביבה ומובילים לעבודות אגו״.
האגו הוא התפתחות יצירה מודעת יותר ומאופקת יותר. האמן פועל בתוך חברה, בתוך מציאות, ומתייחס אליה כסביבה מחנכת. עפרה אוחנה ומתי אלמליח דנים בנימוסי ישיבה. דימויים מרוקנים של טל גולני וצילומי שילוט אסקפיסטי של רות ביגר, נעדרי אחיזה בסביבה ומשדרים פגיעות של הסובייקט או האמן. בעבודות שבקטגוריית סופר אגו מעורבים המצפון ורגשות האשמה, המוליכים עד פגיעה עצמית. אלה באות לידי ביטוי אצל יעל כפרי ואצל לב-און.
