אישה מתהלכת בשכונת מגוריה ומפצירה באנשים לגלות אחריות ולעטות מסכות; אימא ושני ילדיה מצלמים סרטון יומולדת לסבתא, שאותה לא ראו שבועות; גבר שכבר לא מסוגל להישאר בבית מגלה דרכים יצירתיות לצאת למרות הגבלות התנועה; בני זוג רבים זה עם זה בשיחה שמתקיימת על אפליקציית הזום. תיאורים אלו לא נשלפו מהזיכרון, אלא מסרטים שונים של ״במרחק 100 מטר״, פרוייקט סרטים קצרים שיצרו הוט וקסטינה תקשורת על החיים בהשפעת נגיף הקורונה.
הפוטנציאל היה מבטיח: מיטב היוצרים והיוצרות, קאסט מרשים וחומר גלם שקשה שלא להזדהות איתו. התוצאה: תלוי מאיזה מרחק מסתכלים. במבט רחוק על הפרויקט, כתמהיל של סרטים קצרים, מה שמחבר בין הסרטים הוא ההקשר ההיסטורי. היוצרים והיוצרות טוו לאורך קווי העלילה את כל המאפיינים של תקופת הקורונה: כפפות, אלכוג׳ל, שיחות בזום, הסגר. העולם קטן, החיים צרים; הכול מתרחש על מסכי המחשב והטלפונים הנידים, ברחוב, בחדר המדרגות, בסופר ובחדרי הבית.
במרחק 100 מטר אינו רק סיפור על תקופה. מתחתיו מסתתר סיפור עומק אוניברסלי ועל־זמני; נרטיב אקוטי, קליני, סופני, שבצל הקורונה קיבל נפח וחשיבות, בעולם שבו המובן מאליו התגלה כלא מובן מאליו כלל
אולם מבט קרוב יותר יגלה כי במרחק 100 מטר אינו רק סיפור על תקופה. מתחתיו מסתתר סיפור עומק אוניברסלי ועל־זמני, שבצל הקורונה קיבל נפח וחשיבות. זהו נרטיב אקוטי, קליני, סופני; סיפור עומק על אודותם של קשרים בין אדם לאדם, בין בני משפחה, בני ובנות זוג, בין קהילות ובין זהויות. ובעיקר על הצורך הבסיסי של האדם בזולתו: סיפור שכולו עטוף בכמיהה לקשרים, לדיאלוג, לדאגה ולחיבור בעולם שגם בלי הגבלות הפך למנוכר. עולם שבו המובן מאליו התגלה כלא מובן מאליו כלל.
לונג־דיסטנס של אסף פולונסקי לדוגמה, אינו זקוק לקורונה. הוא מספר על זוגיות מנוכרת בשלט רחוק, קשר ארוך־טווח שמתקיים כבר מספר שנים. קשר כזה, לכאורה, הקורונה לא יכולה לשבש. אך המרחק שכבר מצוי בין המסכים ובין הדמויות שחיות אלפי קילומטרים זו מזו, רק מתרחב יותר בצל האסתטיקה של אפליקציית הזום.
אסף פולונסקי, לונג דיסטנס
מאור זגורי, נא להתנהג בהתאם
סרטו של מאור זגורי, נא להתנהג בהתאם, מזמין הזדמנות להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה, להתמודד עם השסעים בחברה הישראלית. במרכזו סיטואציה מרגיזה: שני אנשים – זוכת תוכנית ריאליטי (תקווה גדעון שמגלמת את עצמה) ונהג מונית (שולי רנד) – נכלאים לנסיעה ארוכה שבמהלכה מתקיים דיון טעון פוליטית. כנראה שבימים כתיקונם אחד מהם היה נוטש בסערה כבר בדקה הראשונה. אך חוסר יכולתם להימלט מאלץ הכרה בבעיה, גם אם בצורה מכוערת, שהיא הצעד הראשון בפתרון הטראומה החברתית.
בסרטה של הדס בן ארויה, אם אנחנו מתקרבים עכשיו, ביבי מכריז על מסך הטלוויזיה ש״אהבה זה ריחוק״, ובאותו הזמן שני צעירים מוצאים זו את זה לאחר שהמפגש הקודם ביניהם עלה על שרטון. לולא הקורונה, מי יודע אם המפגש המחודש היה מתרחש.
ב״פולי״ של דפנה לוין, אישה מוצאת עצמה נעולה מחוץ לביתה בחדר המדרגות, משוועת לעזרה משכניה שנותרים סגורים בביתם. את השכנים היא לא פגשה מעולם, והם מגיבים אליה בחשדנות והססנות. היא מעולם לא נזקקה להם, אך כשהצורך עולה, כל דרכי התקשורת כבר נסגרות. הסרט מתאר סיטואציה מבהילה שמעלה את השאלה – מה יקרה כשהמסכים וקווי הטלפון יפסיקו לפעול? למי נפנה?
כך, הקורונה מתפקדת במרחק 100 מטר כמגבר שמאפשר לעיסוק התמטי להדהד בחוזקה. בחלק מהיצירות הדהוד זה מתעוות, צועק וצורם, מעורר מנעד רגשות שנע מאי נוחות עמוקה ועד חרדה קיומית. בחלק אחר, הוא מייצר הזדמנות ייחודית להגביר קולות חלשים, לזהות אפשרויות בין אישיים ולנצל אותם למטרת דיאלוג.
אבל תוכן ורמה בצד: על אף הזיקה התמטית וההיסטורית המשותפת, הפרויקט סובל מחוסר אחידות ברמה ובצורה גם יחד. יש סרטים טובים יותר ופחות, עמוקים ורדודים. בחלק מהיצירות אף ניכרת בוסריות, רמת גמר נמוכה. חלק אחר, עם זאת, מדגים כיצד אפשר ליצור קולנוע בועט, מדויק ואפקטיבי גם כשהוא מוגבל במרחב, בזמן ובמשאבים בסיסיים.
על מנת לנצל את המיטב נדרשת צפייה רציפה מתחילתו ועד סופו. צפייה שכזו מעניקה לו איכות מסוימת של אלבום קונספט: יש כמה להיטים, יש רצועות טובות ופחות טובות, אפילו קטעים שדומים למעברונים מופשטים והזויים. אך השלם עולה על סך חלקיו
לכן, על מנת לנצל את המיטב מהפרויקט הזה, ובו בזמן להתגבר על הפערים ברמה, נדרשת צפייה רציפה מתחילתו ועד סופו. צפייה שכזו מעניקה לו איכות מסוימת של אלבום קונספט: יש כמה להיטים, יש רצועות טובות ופחות טובות, אפילו קטעים שדומים למעברונים מופשטים והזויים. אך השלם עולה על סך חלקיו.
על אף הרמה הלא אחידה, אפשר לזהות את הפוטנציאל הגלום בהתמודדות היצירתית עם ימי הקורונה. אם זו אינדיקציה קולנועית, נוכל לצפות ליצירות נוספות שעניינן לא רק בהשלכות הבריאותיות, הכלכליות והחברתיות שהנגיף יצר, אלא במבט הייחודי שהוא מאפשר על המובן מאליו; בזמן שהמובן מאליו הפך למצרך נדיר.
ומלבד זאת, אפשר להנות מהפרויקט הזה כקולאז׳ של נקודות מבט שונות, המאפשר להתבונן על הרגע ההיסטורי הזה בעודו מתגלגל. כעת, בעיצומו של ״הגל השני״, נראה שבמרחק 100 מטר לא מאפשר רק הצצה אל העבר, אלא גם אל העתיד.
במרחק 100 מטר
ישראל
בהפקת קסטינה תקשורת, 2020
הוט 3 והוט VOD
הדס בן ארויה, אם אנחנו מתקרבים עכשיו
דפנה לוין, פולי
The post ״אהבה זה ריחוק״ במרחק 100 מטר appeared first on מגזין פורטפוליו.