נטע בן אבו // DIS-ORDER
הפרעת נפש היא מערך מובנה של תסמינים ויש להם ממד התנהגותי, רגשי או קוגניטיבי. אחת מדרכי הביטוי של הפרעה נפשית כלפי חוץ היא באמצעות יצירת אמנות שונה ומשונה ככל שתהיה. בהתאם לכך חקרתי הפרעות בתחומים שונים, וגיליתי שהיופי ביצירה מתבטא בכך שאין להפרעה כללים וחוקים: היא נמצאת בכל תחום ויכולה להתבטא בכל צורה.
הקולקציה – שעיצבתי עם סריגים, בדי צמר, טול, אורגנזה, תחרות ורקמות – מהווה תגובה רגשית; דרך לביטוי, לריפוי וביטחון להביע רגשות בשפה חדשה. יש בה שימוש בצלליות, באסתטיקה מורכבת ובשילובי בדים שיוצרים ניגודיות; שימוש באיקונוגרפיה המשקפת את מצב הנפש, עיניים המסמלות את ראי הנפש, שפתיים פעורות המרמזות על זעקה, שמחה וחרדה, חצאי פנים ופנים מעוותות; ופרינט של פסים בצורות שונות וחדות.
נטע בן אבו, DIS-ORDER. צילום: עידו לביא
צילום: עידו לביא
צילום: עידו לביא
סתיו פרג׳יאן // בוסר
סבתי תותי, אמו של אבי, עלתה לארץ ישראל מפרס של אז, וביחד עם סבי הקימה משפחה בת שמונה נפשות. בגיל 12 נאלצה לעזוב את בית הוריה וכך גם את כל עולמה המוכר, הילדותי והתמים למען חיי נישואין בוגרים.
נטישת עולם הילדות של סבתי מעלה בי שאלות מהותיות על דרכי ההתמודדות שלה עם גורל שנקבע עבורה. הקולקציה עוסקת במעבר הקיצוני בין שני העולמות: עולם של נאיביות ילדותית למול עולמה של אישה נשואה בפרס של שנות ה־40. בעיצוב הקולקציה השתמשתי בבבדי כותנה, סריג ז׳אקרד, קווילט; ותחרות צלליות אסלאמיות מובהקות בשילוב אלמנטים ילדותיים.
סתיו פרג׳יאן, בוסר. צילום: עידו לביא
צילום: עידו לביא
צילום: עידו לביא
סיהאם עטאללה // זאפֶה زفّه
בפרויקט הגמר שלי אני מבקשת למחות על פצע מדמם בחברה הערבית: זילותו של ערך החיים, הקלות להרוג והקלות הבלתי נסבלת ללחוץ על ההדק. המנהג בחברה שאני חיה בה הוא לקבור צעירים/צעירות שנרצחו באיבם לבושים בבגדי חתונה (חתן או כלה) ולעשות להם זאפֶה (טקס של שמחה בזמן החתונה) לפני שקוברים אותם.
הקולקציה שעיצבתי עם משי, אורגנזת משי, קרפ, לבד תעשייתי וקופרו, מבטאת את המתח בין הלבוש לחתונה לבין הדם, האלימות והמוות; רגע במסיבה של חתונה שהופך להיות זאפֶה של מוות.
סיהאם עטאללה, זאפֶה زفّه. צילום: עידו לביא
צילום: עידו לביא
צילום: עידו לביא
שרה שואח // חוק הלאום
חוק הלאום יצר שיח מורכב ומבלבל בקשר לזהותם של מיעוטים והשתייכותם לחברה הישראלית. החוק פגע במיוחד במשפחות שכולות שהקריבו את יקיריהם למען שמירה על בטחון המדינה. החקיקה הכתה בהם, טלטלה את עולמם, וגרמה להם להרגיש שהקרבתם היתה לשווא.
הנושא נוגע בי אישית מכיוון שאני באה ממשפחה שכולה. איבדתי את אבא שלי כשהייתי בת 4. נותרנו אני, שני אחיי ואמי שהייתה רק בת 27. חיינו השתנו בין לילה, והם עוברים עלינו בצל השכול והכאב, אך לצד זה הייתה בנו גאווה בדרכו של אבא ובהקרבת חייו למען הבית והמולדת. החוק מזלזל בעשייתו של אבי ובמשפחתנו, שאיבדה אותו למען המדינה.
בקולקציה – שעושה שימוש בבדי ניילון, אריגים סינטטיים וטבעיים דקים ועבים, רקמות, הדפסות משי, רוכסנים – הדגשתי את כוחו של הרוב לעומת חולשתו של המיעוט, ואת המציאות האבסורדית שנוצרה עקב חוסר השוויון. ניסיתי להעביר חוויה אישית של ילדה שנחשפה לחוק שמזלזל בה, במשפחתה ובמיעוט שממנו באה.
שרה שואח, חוק הלאום. צילום: עידו לביא
צילום: עידו לביא
צילום: עידו לביא
The post בוגרים 2020 // המחלקה לעיצוב אופנה, ויצו חיפה appeared first on מגזין פורטפוליו.
