אליאס מויס | הברית החדשה
הפרויקט עוסק ביצירת שינוי מהותי במרכזה ההיסטורי והעתיק של עיר נצרת, והפיכתו ממרכז דתי מלא קונפלקטים וטעון למרכז יצירתי מגוון. לב העיר נצרת התפתח סביב שתי כנסיות והיותן בסיס לקונפליקט שקיים ביניהן כסמלן ומרכזן של מסורות נוצריות שונות – נצרות אורתודוקסית ונצרות קתולית.
שתי הכנסיות דומיננטיות במרכז העיר ושולטות על חלק גדול משטחי האזור, כשהעובדה שרובם המכריע של תושבי נצרת הם ערבים־מוסלמים – 71% מתושביה – מחדדת עוד יותר את הקונפליקט המתקיים בהקשר של הסמלים הדתיים בלב העיר.
מבחינה דמוגרפית, גובר בנצרת הפער החברתי־מסורתי בין הדור הצעיר לבין החברה הערבית המסורתית: רוב הצעירים והסטודנטים שעוברים ללמוד ולעבוד מחוץ לעיר לא שבים לנצרת לאחר שנחשפו לחיים אורבניים פלורליסטים בערים אחרות ופרצו את גבולות המסורת.
הפרויקט שואל כיצד אפשר ליצור מרחב פלורליסטי מגוון, ששווה לכל אדם ללא קשר לדת, מין וגזע, בלב לבה של הרקמה ההיסטורית־דתית, ומציע לתכנן שכבה מרחבית חדשה המשלבת את השטחים ומבני הדת והרקמה המסורתית. במרכז ההצעה עומדת השאיפה ליצור מרחב מגוון לצעירים, שיהווה מרחב לביטוי וליצירה, ומקום מכבד למשתמשים ומבקרים, שמאפשר לחוות את ממד הזמן.
אליאס מויס | הברית החדשה
טטיאנה פרוסקורובה | After the Rain
הפרויקט עוסק בתכנון מרכז עסקים ראשי בדרום תל אביב, בסביבה עירונית צפופה ואינטנסיבית, ומציע יצירת דופן לאיילון; יצירת מערכת ארכיטקטונית־נופית שתשמש ככלי לניהול מי הנגר העירוני ותדע להתאים את עצמה להצפות ולהכלת/אחסון מי סערה.
עיר היא מערכת דינמית, שמתפתחת במהירות רבה. כשהמבנה החברתי, הפוליטי והמערכות הטכנולוגיות שלה משתנים תדיר. בעידן הנוכחי עיר צריכה להתמודד לא רק עם בעיות של גידול אוכלוסין ועיור מהיר, אלא גם לעמוד בתנאי מזג אויר משתנים הנובעים מההתחממות הגלובלית. שינויי האקלים מחייבים את הערים להיערך לתרחישים קיצוניים, כמו שיטפונות או פרקי בצורת ממושכים.
שימוש רב בבטון, מבנים רבי קומות ועומס תחבורה מובילים לתופעה האופיינית לערים בצפיפות גבוהה – אי החום העירוני, שבעקבות התחממות הגלובלית גם אופייה צפוי להשתנות; סופות צפויות להיות שכיחות יותר ועזות יותר, עם כמות גשם גדולה שניתכת בבת אחת ומובילה להצפות.
קרקע בנויה מעצימה את השיטפונות, היות והיא אטומה ומי נגר עירוני לא יכולים להיספג דרכה ולהגיע למי התהום. כמות גדולה של מי נגר עירוני שנוצרים בעקבות גשמים ״אובדים״ כך, ואף גורמים נזקים לתשתית העירונית, אך ניהול נכון שלהם יכול לאפשר פיתוח כלכלי, חברתי ותרבותי.
טטיאנה פרוסקורובה | After the Rain
אנסטסיה פוקלצ׳וק | InduCity
הפרויקט מציע חשיבה מחודשת על שילוב תהליכי ייצור ותעשיה כחלק מהרקמה האורבנית, באמצעות יצירת רשת המשלבת מגורים, פנאי ומסחר לצד סביבות עבודה עדכניות של תעשיה ומלאכה. השאיפה היא ליצור מערכת כלכלית־חברתית חדשה וערים רב תפקודיות חזקות, מתוך הבנה שתעשייה ותהליכי ייצור הם חלק בלתי נפרד מהעיר.
כמקרה בוחן ההצעה מתמקדת במפעל הקמח ההיסטורי ״הטחנות הגדולות של חיפה״, שממוקם בתוך הרקמה האורבנית של העיר התחתית בחיפה, אך הוא אינו שמיש ומנותק מסביבתו. באמצעות חיבור המתחם לרשת העירונית, חיזוק צירי מעבר ויצירת שדרה פעילה, שלאורכה פזורות יחידות ייצור בקני מידה משתנים, נוצרת מערכת אחת המשלבת תעשייה מגורים מסחר ותרבות.
תהליכי הייצור המקומי מהווים כך חלק אינטגראלי מהחוויה העירונית, כשהציבור לוקח בהם חלק. הפרוגראמה המוצעת מכילה שוק מקומי, סדנאות ייצור ומרכזי מבקרים, המשתלבים עם התעשייה תוך שמירה על הערך התרבותי וההיסטורי של המקום.
אנסטסיה פוקלצ׳וק | InduCity
נופר הברמן | מודל לדיור ציבורי
הרעיון העומד בבסיס הפרויקט הוא שדיור הינו זכות בסיסית, ואין לתפוס אותו כמוצר צריכה שנרכש על ידי בעלי אמצעים, אלא כיסוד לקיום האדם. כיום, מצבו של הדיור הציבורי במדינת ישראל דורש התייחסות מיידית, ומכתיב צורך מידי בשינוי מאזן הכוחות הנוכחי, שבו השוק החופשי הוא הכוח הדומיננטי בעיצוב מרחבי המחייה, ואינו משלב בהם נושאים חברתיים/קהילתיים.
לטובת שינוי המצב הקיים נדרש מודל תכנוני אורבני המגדיר מחדש את חווית ואיכות המגורים, ומנסח אלטרנטיבה חדשנית בה הבעלות הציבורית משמשת כמחולל חברתי, המניע את החוויה העירונית כולה ומספק מענה למכלול צרכי כלכלה, קיימות, תחבורה, מרחב ציבורי עשיר ועוד. כמקרה בוחן נבחר שדה דב, כשבאמצעות המודל המוצע הפרויקט שואף לייצר עירוניות מגוונת ותוססת, שעיקרה מרחב הטרוגני ושוויוני המכיל ומערב קבוצות אוכלוסיה שונות.
נופר הברמן | מודל לדיור ציבורי
טטה מחיטריאן | JunkE
ג׳אנק־אי מתייחס לשטחי פסולת הפלסטיק באוקיינוסים כאל מרחב תכנוני אדריכלי. הפרויקט בוחן את מצב הזיהום באוקיינוסים, שנגרם מזרמי מערבולות הנוצרים מהרוחות ומסיבוב כדור הארץ, כשהם אוספים בדרכם פסולת הנאגרת בחופים ובמים.
כל פסולת ״שנכנסת״ למערבולות מגיעה בסופו של דבר למרכזה, תוך יצירת ריכוז פסולת עצום המכונה אי פלסטיק במרכז האוקיאנוס – מרחב בעל מערכת צירי זרמים טבעיים, שלה השפעה אקולוגית משמעותית על כל כדור הארץ. הפרויקט מציע פלטפורמה אדריכלית צפה, האוספת פסולת פלסטיק ימית וממחזרת אותה לחומר גלם המותאם לייצור־בנייה. מעבר לייצור ולהובלת החומר אל היבשה, חומר הגלם משמש גם לבניית הפלטפורמה עצמה, שחלק חשוב בה משמש למחקר ימי.
ג׳אנק־אי בנוי מכוכב־אם המשמש כנמל לשינוע חומר הגלם ולתנועת העובדים, שמתבצעת דרך לוויינים ניידים המתחברים אליו. הוא אב טיפוס, ואחד מתוך פלטפורמות רבות שהפרויקט גורס שיש לשלוח אל האוקיינוסים, על מנת שינועו בחופשיות עם זרמי הים עד לניקויו האופטימלי.
טטה מחיטריאן | JunkE
ירין צפון | Eco-Tricity Quarter
התפכחות והבנת הנזק הגלובלי שנגרם בשריפת דלק מאובני ליצירת אנרגיה, הביא מדינות רבות לחפש דרכים חדשות/חלופיות להפיק אנרגיה ממקור מתחדש. במדינת ישראל נקבע שהחל משנת 2025 יופסק לחלוטין השימוש בפחם לייצור חשמל בכל תחנות הכוח המבוססות עליו, וייצור החשמל יתבסס על גז טבעי ואנרגיות מתחדשות בלבד.
על רקע המהלך הצפוי הפרויקט מתייחס ליחידות ייצור האנרגיה בתחנת הכוח אורות רבין בחדרה, ומנסה למצוא מתאם בין שני תהליכים המתרחשים במקום במקביל: האחד הוא שאיפתה של חדרה להכפיל את מספר תושביה בעשור הבא, ולהקים שכונות מגורים חדשות על שטחי טבע בתוליים. התהליך השני הוא סגירתם הצפויה של חלקים מתחנת הכוח ומעבר לייצור אנרגיה ירוקה.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
ההצעה היא ניסוי אדריכלי המנסה לשלב בין שני התהליכים, וליצור בתוך מרחב תחנת הכוח שכונת מגורים מאופסת אנרגיה, שבה קיימות, ״הליכתיות״ ואקולוגיה הם ערכים מובילים. לצד הקמת השכונה הפרויקט מציע שעם הפסקת פעילותה של תחנת הכוח ייעשה שימוש מחודש במבניה הממוקמים בקו ראשון לים, שיוסבו למבני ציבור.
כך, אחרי שנים בהן המבנים זיהמו את הסביבה והיוו מטרד לתושבי האזור, הם ישרתו את טובתם ואת טובת הציבור ויספקו מענה לצרכים מגוונים, כמו מסחר, פנאי, תעסוקה ומגורים.
ירין צפון | Eco-Tricity Quarter
The post בוגרים 2020 // המחלקה לאדריכלות, ויצו חיפה appeared first on מגזין פורטפוליו.
