מיהם המשוררים והכותבים ששלחו ידם בציור; מהם היחסים המיוחדים שבין הכותב למאייר, מהם נולד הספר? תערוכה חדשה שתפתח בספרייה הלאומית בירושלים ביום ראשון, 31.7 מציגה 21 מפגשים בין שיר לציור, המגלים פנים מפתיעות ובלתי מוכרות של יוצרים ידועים. פריטים נדירים מאוסף הספרייה הלאומית מעלים ארבעה סוגי יחסים שבין משוררים לציירים, בין מאיירים לשירה ובין דימוי למילה הכתובה.
במעגל הראשון מוצגות דוגמאות לאיור ספרי ילדים, ובהן ספר שירים בעברית מ-1920 שאוייר בידי אמן אוסטרי, שלימים היה אחד מתומכיו הנלהבים של היטלר. המעגל השני מציג סוגים של יחסים בין משוררים לבין האמנים שאיירו את ספריהם, ובו מתגלה כי לעתים דווקא היכרות קרובה בין השניים לא הביאה להבנה טובה יותר של היצירה. דוגמה מעניינת לשיתוף פעולה מורכב שכזה, נמצאת במהדורת הפאר של כתבי ביאליק, שיצאה לאור בשנת 1923, תוך עבודה משותפת עם האמן יוסף בודקו.
קבוצה שלישית של מוצגים בתערוכה מתמקדת בתופעה המרתקת של משוררים מציירים. דיוקן מפתיע בעצמתו שצייר המשורר אורי צבי גרינברג וציור מקורי של אלזה לסקר-שילר, הם שניים מן המוצגים החשובים שנחשפים כאן לראשונה. ניסיונות נועזים, לעתים מוזרים, של ציור באמצעות אותיות ומילים ושימוש בשירה כחומר גלם ליצירה אמנותית, מוצג במעגל הרביעי של המוצגים. ציור מיקרוגרפי באותיות זעירות שקיבל מייסד הקרן הקיימת ליום הולדתו, לפני כ-150 שנה, מוצג בתערוכה לצד דוגמאות של שירה סוריאליסטית מראשית המאה ה-20 ולצד ספר נדיר של דוד אבידן מ-1968.
