אורי בליך | CADmanship
כלי ליצירה בתלת־ממד, המדמה פעולת מלאכת יד. הפרויקט חוקר את תהליך היצירה במדיום הדיגיטלי ומציג ממשק פיזי יחודי, המאפשר לפסל משטחים מורכבים באופן אינטואיטיבי. CADmanship שואף להיות כלי המתרגם את הכוונה המנטלית והפעולה הפיזית לשדה הדיגיטלי עבור יוצרים, אמנים ובעלי מלאכה.
אורי בליך | CADmanship
גפן ימין | Live'n'Breathe
הפרויקט עוסק במניעת זיהום אוויר במרחב הביתי. החיים בסביבה אורבנית הביאו לשכלול יכולתנו לאטום הרמטית את בתינו לאבק, זיהומים וריחות מהרחוב. אך למרות שנדמה כי הצלחנו לייצר מרחב נקי ובטוח, ולהשאיר את זיהום האוויר בחוץ, האמת המטרידה היא שלכדנו אותו בפנים. האוויר בין כתלי ביתנו מזוהם פי חמישה מהאוויר בחוץ, והצורך במערכת לטיהור האוויר הביתי נוכח היום יותר מתמיד.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
Live'n'Breathe היא מערכת טיהור והעשרת אוויר ביתי המבוססת על היכולת של מיקרו־אלג׳י (אצות) לספוח פחמן דו־חמצני וחלקיקים מזיקים, ולייצר חמצן. המערכת נוצרה בשאיפה לשפר את איכות החיים, לתת מענה אקולוגי חלופי לפילטרים הקיימים כיום בשוק, ולהחיות מחדש את הסימביוזה בינינו לבין הטבע באמצעות שילוב מיקרו־אורגניזם חי, במרכז הבית ובאורח החיים שלנו.
גפן ימין | Live'n'Breathe
יולי מרוז | קילפתי תפוז
״חתכתי, ליפפתי, קיפלתי, גרסתי, מרחתי, שייפתי, הרחתי, הרגשתי. כל אלה הם חלק מפרויקט מחקרי על קליפת התפוז, במטרה למצוא בה פוטנציאל של חומר שימושי, ולרענן את נקודת המבט עליה״.
גישה אקולוגית לחיים ולעיצוב הובילה לבחירה במשאב מקומי נפוץ, המגלם גם סיפור ישראלי, תרבותי ואינדיבידואלי. בעבודה ידנית רגישה פותחו טכניקות ומערך כלים המותאמים לעבודה עם החומר ומאפשרים יצירה של גופים בגדלים שונים, שאינם תלויים בגודל הקליפה. כפי שהקליפה בצורתה הטבעית היא כלי הקיבול של פנים התפוז, כך גם הגילויים החומריים מוצגים בצורת מיכל המשמר את האיכויות הייחודיות של החומר, המרקם, הריח והאופי המוכרים.
יולי מרוז | קילפתי תפוז. צילומים: יוסי רוט
מוחמד שריף | ניצול פסולת נגרות
הפרויקט עוסק בניצול פסולת נגרות, בשאיפה לצמצם את כמות העצים הנזרקים לאשפה ולנצל אותם ליצירת אוביקטים נחשקים. במסגרת הפרויקט עוצב ריהוט מחומרים ממוחזרים, ללא שימוש בחומר חיצוני נוסף, ופותח קו עיצובי ושיטת עבודה חדשה בחומר גלם ייחודי.
נקודת המוצא בסיפורו האישי של שריף: ״כשהייתי צעיר, לפעמים הגעתי לעזור לאבא שלי בנגריה המשפחתית שלנו, באזור התעשייה עטרות בירושלים. לאורך השנים רכשתי ידע ומיומנות בייצור ובעבודות יד בעץ והחלטתי ללמוד עיצוב ולחבר בין הידע בעיצוב לבין הרקע שלי בנגרות.
״שוטטתי בנגריה וחקרתי את שיטות העבודה וקווי הייצור, ושמתי לב שהפסולת שנותרת לאחר הייצור כוללת לא רק עץ, אלא חומרים רבים נוספים. כחומרים לפרויקט בחרתי בפסולת של חומרים בעלי פוטנציאל לשימוש חוזר יעיל – כמו נייר שיוף, שאריות עץ וחומרי הדבקה – שבהם אנו משתמשים בנגריה״.
מוחמד שריף. צילום: ג'ובאני פקוסה
מוחמד שריף | ניצול פסולת נגרות
עדי קופמן, קמע דיבון | מופע ייצור
הפרויקט חוקר את הדיאלוג והאיכויות העולות מחיבור בין עולם התנועה לעולם העיצוב, בעזרת כלים טכנולוגיים, כך שהמופע והבמה נתפסים כמרחב להתנסות וחקירה של מרחב, אסתטיקה, יחסים ורגש. במסגרת הפרויקט פותחו כלים להעלאת ״מופע ייצור״, שבוחן את תהליך היצירה בזמן אמת, במהלך המופע, ואת התוצרים הסטטיים שנשארים לאחר המופע, כעקבות לאחר פעולה.
המופע מייצר עולם עם חוקיות של זרימת דאטה וקשרי גומלין בין הרקדנים למכונה, שמשפיעים אחד על השני. המידע שהרקדנים מייצרים מגיע לידי ביטוי על ידי אוביקט מרחבי, שנוצר בזמן המופע ובהמשך משפיע על תנועות הרקדנים במרחב.
עדי קופמן, קמע דיבון | מופע ייצור. צילומים: דניאל מקמל
שירה הורנשטיין | שריפה מבוקרת
הפרויקט עוסק באש ובשליטה, ובמסגרתו נעשה שימוש בתהליך ובמתודה של עיצוב ליצירה ״משותפת״ עם האש. ״300 אלף שנים של למידה והתבוננות הניבו שליטה בהדלקת ובכיבוי אש. כיום, האש המבויתת היא חלק משגרת חיינו, בדמות נרות, מצתים ומדורות. נדמה כי החיבור בין האדם לאחד מאיתני הטבע מחזיר אותנו למקומות הפראיים והבסיסיים שמהם באנו.
״הופעתה של האש מרהיבה אך גם מאיימת, והיא משמשת כמקום מפגש בין אנשים ובין השקט שנמצא בתוכנו. בפרויקט שלי האש היא הדרך וגם התוצאה. לחצתי חומר בתבניות עץ והפקדתי אותו בידי המדורה, לשרוף וללטף כרצונה. כלי הקרמיקה, שעיצבנו יחד האש ואני, מכילים ערכים של משחק כוחות ויופי אקראי״.
שירה הורנשטיין | שריפה מבוקרת
שירה הורנשטיין. צילום: יערה שטיינר
The post בוגרים 2020 // עיצוב תעשייתי, בצלאל appeared first on מגזין פורטפוליו.
