דמותה של עפרה חזה עומדת במרכזה של תערוכה חדשה שתפתח ב-24 בספטמבר את עונת העיצוב החדשה, השמינית במספר, בעיר חולון. התערוכה ״גלבי״, שיזם רפי וזאנה ואוצר גיא מורג, תוצג בגלריית המשכן בית מאירוב. חזה הייתה אחת הדמויות החשובות והמשפיעות בישראל של שנות ה-80 וה-90, לא רק בתחום הזמר והמוזיקה אלא גם בתרבות ובחברה. חזה הייתה אמנית ייחודית ופורצת דרך, מהזמרים הישראליים הבודדים שפיתחו קריירה בינלאומית מצליחה. היא נתפסת כמי שהגשימה את החלום ולבסוף מתה בגיל צעיר ובנסיבות אפופות לחשושים. היא הייתה נציגה בולטת של הזהות המזרחית, האישית והקולקטיבית, כמי שצמחה בשכונת התקווה ופרצה לתודעת הקהל בעקבות "שיר הפרחה״ שכתב אסי דיין.
לאורך הקריירה המפוארת שלה שמרה חזה בקנאות על הפרדה בין דמותה הציבורית לבין חייה הפרטיים. לכן מסקרן במיוחד החלק בתערוכה המציג פריטים אישיים של חזה, שהגיעו מאוספים שונים: תכשיטים, שמלות, צילומים משפחתיים, תקליטים ועוד. לצד אלה, כשלושים מעצבים ואמנים עכשוויים יציגו יצירות המתייחסות לעפרה חזה ולהשפעתה בתרבות הישראלית.
חיות אופנה
תערוכות מקוריות נוספות ייפתחו במקביל, במסגרת עונת העיצוב. בגלריה החווה תוצג התערוכה ״חיות אופנה״, שאצרו גילי סיוון כהן ויואב מאיר. בעקבות המהפכה הטבעונית והמודעות ההולכת וגוברת לסבלם של בעלי החיים, יציגו מעצבים מתחומים שונים (אופנה, טקסטיל, תכשיטים ועוד) מגוון פריטי אופנה בהשראת בעלי החיים, ללא שימוש במוצרים מן החי ותוצריו, כגון עור, פרווה, נוצות, צמר או משי.
״90-60-90: לצאת מפרופורציה״ היא תערוכת חוצות שתוצג על גבי שילוט רחוב בשדרת דב הוז בחולון. האוצרת רוני מרו בוחנת את המונח ״פרופורציה״ שמשמש באופן מסורתי ככלי למדידת ״יופי״, בין היתר אדריכלות, שירה, אמנות, ספרות, אופנה וגוף האדם. האם בעידן המקדש אינדיבידואליות יש תוקף להגדרות המקובלות של פרופורציה או שהיופי הוא בעיני המתבונן? היא שואלת באמצעות עבודות של מגוון אמנים ומעצבים.
בתערוכה ״סיבים מתחברים״ בגלריית חנקין מציגה המעצבת נטע אשוח עבודות שנעשו בטכניקה של ליבוד ידני. מלאכת הכנת הלבד היא אחת מטכניקות הטקסטיל העתיקות ביותר, ואשוח מציגה תוצרי לבד עכשוויים.
