תערוכת היחיד השנייה של איוה כפרי בגלריה רו־ארט מגיעה לאחר שתי תערוכות יחיד שבהן הציגה האמנית מיצבי ציור גדולי־ממדים, שיצרו קומפוזיציות מרחביות באמצעות מחוות של ציור וקולאז׳ – התערוכה במסגרת פרס רפפורט במוזיאון תל אביב (2014), באוצרות ענת דנון סיון, ותערוכת היחיד באוצרות נוגה דוידסון בגלריה רו־ארט (2013). בתערוכה הנוכחית, המשכיות, יוצגו ציורים שיצרה האמנית בשלוש השנים האחרונות, במקביל לעבודתה על מיצבי ציור. הם מכילים מדבקות טפט, מסקינגטייפ, צבע אקריליק, תצלומים מודפסים על שקפים, ספריי ונייר על מצע פרספקס..
מרבית הציורים בתערוכה הם דיפטיכונים – ציורים המורכבים משני חלקים המונחים זה לצד זה, אך לעולם אינם מתחברים. בפורמט זה מצויים מתחים וכוחות סותרים, שהציורים של כפרי משתמשים ומשחקים בהם: חזרה והבדל, חלוקה והצמדה, קטיעה והמשכיות, סימן ונרטיב, פתיחה וסגירה, ריבוי ובחירה, סדר אורכי וסדר רוחבי. הדיפטיכון, שאחד ממופעיו העכשוויים הוא המסך המפוצל, מסמן פיזור של תשומת הלב, אבל גם מגביר את האינטנסיביות של מרחב וזמן מסוימים בכך שהוא מאפשר התרחשויות מקבילות ובו־זמניות ודורש מאיתנו התמקדות ובחירה, רגע אחר רגע.
הדיפטיכונים של כפרי מאפשרים שבירה, אווריריות והכנסה של המציאות פנימה אל המערך הציורי. הם מציבים שלם מורכב, שאיננו יכולים אלא להתמקד בחלקיו. בדומה לכך, גם תהליך העבודה של האמנית על הציור נמשך זמן רב, שלאורכו רגעים קריטיים של בחירה וביצוע. בזה אחר זה מצטברים בזמן ועל המצע השקוף מחוות ציוריות, הדבקות קולאז׳יסטיות ודימויים צילומיים. זוהי מלאכת הרכבה של יחסים, הנובעת מפעולות של התבוננות, החלטה ופעולה.
הציורים של כפרי עשויים פעולות מסדרות ומארגנות לצד מחוות אורגניות שנושאות עימן תנועה. כצופים, הם מציעים לנו דרכים שונות ללכת בהן, ומרחבים שונים לשהות בהם. הסוגיות עליהן מתבססות העבודות של כפרי, כמו חלק גדול מן הציור של העשורים האחרונים – שאלות של מהירות, קנה מידה, איכויות צבעוניות של רווייה – מתמודדות באופן ישיר עם השינויים המואצים בתרבות החזותית העכשווית. ככאלה, ניתן לקרוא אותן גם בהקשר של עידן האינפורמציה או הרשת, של השינויים הערכיים המתרחשים סביבנו ביחס לידע חזותי, הפצתו וארגונו.
