טווח יצירתו הרחב של שוקה גלוטמן נע בין צילום, רישום, שימוש באוביקטים, בניית מיצבים, כתיבת טקסטים ביוגרפיים, מסעות אישיים והנחיית קבוצות של יהודים ופלסטינים. בכל אלה הוא רואה מכלול אחד המתייחס לחיים עצמם. בדרכו, הוא מפגיש בין מסלול חייו הפרטי לבין הדינמיקה רבת הניגודים של הקולקטיביות הישראלית.
בתערוכה יציג גלוטמן את עיסוקו רב השנים בקמעות, שאותם הוא מכנה ״חפצים רגשיים״, הנושאים משאלה, חרדה, או כמיהה פרטית. ה״עין״ – דימוי המופיע גם בתערוכה זו, המלווה את גלוטמן שנים רבות – יכולה אולי לשמש מפתח לאופן ההתבוננות של גלוטמן במציאות שבה הוא חי: זו יכולה להיות העין הרואה והמפוכחת, עין רעה, עין פעורה, כתם חוסם, חור, עלה, סירה או צורה עיטורית.
לצד אוסף העבודות שיצר, מצרף גלוטמן צילומי קמעות או ״חפצים רגשיים״ ששלחו לו אנשים ואמנים שונים שנענו לקול הקורא שהפיץ ברשת, כולל הסבר כתוב על מהותם. התערוכה משקפת הן את נכונותו של גלוטמן לשתף פעולה גם עם אמנים אחרים, ועם ״לא־אמנים״ (non-artists) והן את עניינו העמוק בטשטוש הגבולות בין אמנות גבוהה ונמוכה, בין ריאליה לפנטזיה ובין חילוניות ואמונה. כך או כך, חשיבותה של התערוכה היא ביכולתה לעורר שאלות לגבי מקומה של האמנות בחיים, חשיבותו הנפשית של החפץ, והיכולת של אלה לומר ולפרש את המציאות.