מנשר
בעבור טל לוי ובעבור רבים מבני הדור השני והשלישי לעולים ממוצא מזרחי, השפה הערבית כוננה את ההיסטוריה הפרטית שלהם ושל משפחותיהם, והיוותה עוגן תרבותי מרכזי על שלל ניביה, גלגוליה ולשונותיה. לא כך היה תמיד, אומר טל לוי. במרקם החברתי המורכב של מדינת ישראל אין מקום שווה לכולם, הוא מוסיף, וכדי לבסס נוכחות בתוכו אולצו רבים לוותר על הקשר הבלתי אמצעי לשפת אימם.
חוק הלאום שעבר בקריאה טרומית בכנסת רק לפני כמה חודשים, עורר בו מחדש את התחושות הקשות בנוגע לוויתור הזה, וגרם לו לעצב הגדה של פסח דו־לשונית, עברית וערבית. ההגדה עוצבה על פי המסורת היהודית בבלית ובנוסח היהודי בבלי שנוצר באותה תקופה בכדי לשמר את השפה הערבית והיהודית יחד, והיא מאפשרת למי שהשפה הערבית היא חלק בלתי נפרד מהמסורת היהודית שעליה גדל, לחגוג את סדר חג הפסח כשקריאת ההגדה מתנהלת בשפה העברית והערבית, קטע אחר קטע, שלב אחר שלב.
אופיר יגן מיתג ב״למאדים!״ את כוכב המאדים כאופציה התישבותית לישראלים. לכל אורך המאה ה־20 חלמו אנשים ליישב את מאדים, הוא אומר, ועכשיו זה קורה! בסדרה של כרזות אנימטיביות, שנדמות כאילו כך היו נראות כרזות ציוניות נראות בראשית המאה הקודמת אם הטכנולוגיה הייתה קיימת – הוא קורא למהנדסים, חקלאים, מעצבים וחוקרים למצוא אלטרנטיבה ראויה במקום חדש ולהפריח את השממה בחלל.
נקודת המוצא של עדן שניאור ב״שירי הרס״ הייתה השאלה איך פייסבוק משקף את החברה שבה אנו חיים? או במילים אחרות, ״פני החברה כפני הפיד״. היא חיפשה ברשת החברתית מילים הקשורות בהסתה, והעבירה פוסטים רלוונטיים לכרזות מודפסות במדיום טקסטואלי של שירה. גודלן של האותיות נקבע על פי כמות הלייקים שקבלו, כשקנה המידה שנקבע היה 1like = 3mm. הרצינות התהומית, הליריות והכבוד למילה הכתובה שמדיום השירה מעניק לטקסט מנוגד לפעולת ״הקאת המילים על המקלדת״ בלהט הרגע, והפוסטרים מעניקים לדברים קביעות, כמונומנט במרחב הציבורי ללא היכולת לגלול הלאה. התגובות לפוסטים אוגדו ועוצבו כמחברות שירה בליווי תמונות שהופיעו בפוסט המקורי או בנושא המדובר בפוסט.
ניריאן כיואן העניקה ב־Modern Salvation פרשנות ויזואלית, בטכניקת וידאו קולאז׳, לטקסטים מתוך הספר ״איגרת המחילה״ מאת הסופר אבו אלעלא אלמערי. הספר נכתב במאה ה־11, ומתאר חזון של גן העדן והגיהנום מתוך תפיסה שלהם כקונספטים אנושיים. במעבר למדיום הדיגיטלי היא יצרה שפה עכשווית עמוסה בדימויים, ציטוטים ורפרנסים מוכרים, כמו הודעות שגיאה, משחקי מחשב, אנימציה מפוקסלת ועוד, והתוצאה המסקנת מצליחה להרתיע ולעורר סקרנות בו בזמן.
גורן
לאוכל המהיר – או בשמו השני, אוכל זבל – שמורה אצלנו פינה חמה בלב, למרות השם המרמז על הרכיבים בו, אומרת נטע רוזנטל, שיצרה את מקדש המזון המהיר, ״הוט גוד״. זה מה שאנחנו מכירים ואוהבים: החל מתקופת הילדות, עד ארוחות שחיתות ליליות בזמן מסיבות אל תוך הבוקר ואפילו בבית, כשלאמא לא היה כוח לבשל.
כיום, הג׳אנקפוד מקבל תכונות של אל: אנשים לא מתרגשים יותר מאלוהים, מישו או מפרות קדושות והמילה ״בריא״ מעייפת אותם. האנושות סוגדת לאוכל המהיר, או יותר נכון, לנקניקיה בלחמנייה. גם היא נופלת לביסים האלוהיים של הג׳אנק, היא מוסיפה: היא יודעת שזה מזיק ועדיין נהנית מכל רגע. במציב שרוזנטל מציגה התרבות שכולנו מכירים ומשרתים הופכת לדת בפני עצמה, ואנחנו הם אנשי הדת המאמינים, שזוכים לטעום מיצירת האל. אנחנו סומכים עליו, מאמינים בו ובטוחים שכל דבר יוצא תחת חסותו הוא טוב. אפילו מה שרע.
חן קופולוביץ עיצבה תדמית לבית הספר ביאליק רוגוזין בדרום תל אביב, המאגד בתוכו תלמידים מיותר מ־50 מדינות בעולם: ילדי המהגרים, הפליטים, מבקשי המקלט, משת״פים וגם המקומיים. קופולוביץ מאמינה שדרך חינוך לערכים אפשר לשנות את פני החברה. את ההשראה לעיצוב היא לקחה מעולם הדגלים של ארצות המוצא של הורי הילדים. כל כיתה מאופיינת בצורה אחרת, ויחד הן מרכיבות את מערך הצורות של בית הספר שבא לידי ביטוי בשלל מרכיבים: מחברות, כלי כתיבה, שילוט ועוד.
בשנת 2021 מוכרז על הקמתה של מדינת הגר, מדינה דו־לאומית בשטחי ישראל והגדה המערבית ובירתה ירושלים: זה הבסיס לפרויק הגמר של שביט יעקב. כיממה לאחר ההכרזה מתחילות פרעות של מורדים משני הצדדים. כוחות הבטחון הישראלים והפלסטינים משלבים כוחות ליצירת צבא חדש כנגד המורדים – הכוח המאוחד להגר (או בקיצור, כמ״ל). יעקב מציג באמצעים חזותיים את אופיו, ערכיו והוויתו של הצבא החדש: כיצד יראו סמליו, דרגותיו ואף מזונו של צבא חוצה תרבויות זה.
The post בוגרים 2017: תקשורת חזותית מנשר וגורן appeared first on מגזין פורטפוליו.
