הם צמחו בשדות העיצוב והאמנות המקומיים ועסקו עד כה בהוראה, במחקר וביצירה. חלקם רואים בתפקידם החדש התפתחות טבעית של דרכם החינוכית והמקצועית, חלקם רואים בו חזרה הביתה, ולאחרים זו הזדמנות לבנייה של בית חדש.
ד״ר דבי הרשמן, בת 56, סמנכ״לית ואוצרת ראשית, מוזיאון ארץ ישראל
מה עשית קודם
ארכיאולוגית ואנתרופולוגית בהכשרתי האקדמית, עד לאחרונה שמשתי כאוצרת התרבויות הקדומות של מוזיאון ישראל, ובעבר כאוצרת מוזיאון מגדל דוד בירושלים. במקביל אני פועלת כיועצת בפרויקטים בין־לאומיים לשימור מורשת תרבותית, ושותפה להקמת מוזיאונים ותצוגות ברחבי העולם, ובין השאר הייתי שותפה להקמת מוזיאון טיבט. כחוקרת אני עוסקת בדת ובפולחן, ותערוכותי מוקדשות לנושאים אלה, כמו לדוגמה ״אלילות מקומיות״, ״בראשית – הסיפור האמיתי״, ו״פנים אל פנים: המסכות העתיקות בעולם״.
שיתופי פעולה אקדמיים עם מוסדות כמו שנקר והאוניברסיטאות, יפתחו את האוספים והאוצרות לדור חדש של חוקרים, יוצרים ואוצרים. אני מקווה להגשים את חזון מוזיאון הפארק של מייסדיו, ובאופן מטאפורי ומעשי לנסות לפרוץ את הגדרות לטובת הציבור הרחב
חזון ותוכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
השנה החדשה מביאה למוזיאון ארץ ישראל, ולי אישית, שינויים מאתגרים ומלאי הזדמנויות. האתגר הגדול והמהנה ביותר הוא ליצור למוזיאון תוכנית חידוש שתחזק את זהותו כמקום ייחודי בארץ, שמציג ועושה שימוש בחומר ובתרבות חומרית, לייצוג התרבות המקומית בעבר ובהווה. תוכנית החידוש נועדה לייצר חיבורים עכשוויים ונועזים יותר בין ההיבטים התרבותיים המגוונים שהמוזיאון עוסק בהם, ביניהם ארכיאולוגיה, אתנוגרפיה, אומנות, צילום ותיעוד החברה הישראלית, ולהרחיב אותם.
יצירת שיתופי פעולה אקדמיים שיחלו כבר בשנה הבאה, עם מוסדות כמו שנקר והאוניברסיטאות, יפתחו את האוספים והאוצרות לדור חדש של חוקרים, יוצרים ואוצרים. בעתיד אני מקווה להגשים את חזון מוזיאון הפארק של מייסדיו, ובאופן מטאפורי ומעשי לנסות לפרוץ את הגדרות לטובת הציבור הרחב.
ציון דרך מהשנה האחרונה
השנה יצרנו דיאלוג חדש ואקטיבי עם הקהל. הפעולה הראשונה שעשיתי בתפקידי החדש הייתה יוזמה למפגשי טרום־פתיחה בתערוכה ״מצבי קיצון – נייר ישראלי״, שאפשרו לקהל לפגוש את האוצרת ענת גטניו ורבים מעשרות האמנים המשתתפים, בעת יצירת המיצבים מותאמי החלל באולם. מאחר שהייתה זו פעם ראשונה שאירועים כאלה נעשו, זה היה ניסיון מפחיד לכולנו, אך לשמחתי המפגשים היו חוויה מקורית ומרגשת לקהל ולאמנים. סביב התערוכה הזאת פיתחנו אירועים שונים להתנסות חווייתית של הקהל והיוצרים, כולל שיחי אמן דינמיים, סדנאות עם אמני התערוכה, מופעי שירת נייר ומופע קסמים של תעתועי נייר, ועוד. בחגים יש עדיין הזדמנות אחרונה לראות את התערוכה המרהיבה ולקראת הנעילה יהיו מרתונים של אירועי נעילה מיוחדים.
משהו שאת מצפה לו בשנה הקרובה
מחכה לתוכנית התערוכות המיוחדת לשנת ה־70 למדינת ישראל. בחרנו בנושאים כל־ישראליים: מהמפה ועד הפיקניק, מהטבע ועד התרבות והאמנות, ובקסם הרבגוני של אחת המדינות המרתקות בעולם. תערוכה מסקרנת היא תערוכת ״המפה״: בתערוכה רב־תחומית מקיפה יוצגו יחסי הגומלין בין נופי המולדת, המפה הישראלית ויוצריה, כפי שהם באים לידי ביטוי בייצוגיה הגיאוגרפיים, בתרבות ובאמנות (אוצרת: בתיה דונר). התערוכה תלווה בסדרת תצוגות מיוחדת של ישראליאנה, ביניהם ״סנדלים – אנתרופולוגיה של סגנון ישראלי״ (אוצרת: פרופ׳ תמר אלאור), ופיקניק ישראלי – סל המזונות המקומי בראי הארכיאולוגיה והאתנוגרפיה (אוצרי המוזיאון), ועוד.
חשוב לי לשמור על הייחוד של המחלקה כבית שמאפשר לסטודנטים לשלב בטבעיות בין מגוון חומרים רכים וקשים כאחד, בין טכניקות עבודה מסורתיות לצד חדשנות מרעננת, בין הטמעת המושג קונספט לצד יצירת קולקציה
שלי סתת־קומבור, בת 46, ראש המחלקה לצורפות ואופנה, בצלאל
מה עשית קודם
מעצבת ובעלים של מותג הנעליים coupleof עם בן הזוג שלי אילון. לאורך השנים אנחנו מקפידים לשלב בין עשייה אמנותית ועיצוב נעליים קונספטואליות לעיצוב קולקציות מסחריות שנמכרות בחנויות ובאתר שלנו. השתתפנו בתערוכות קונספטואליות ומסחריות בארץ ובעולם ובשנת 2010 זכינו בפרס העיצוב של משרד התרבות והספורט. בנוסף אנחנו המותג הישראלי הראשון שנמכר בבית האופנה האמריקאי אנת׳רופולוג׳י. אנחנו גאים מאוד לייצר את הנעליים בעבודת יד בבית מלאכה בתוך הסטודיו שלנו בתל אביב.
חזון ותוכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל היא בין המחלקות הכי מרתקות ומאתגרות בארץ ואפילו בעולם. במחלקה מתקיים חיבור דיסציפלינרי בכל מה שנוגע לסביבת הגוף: תכשיטים, אביזרים ולבוש. האתגר הגדול הוא לחבר בין הדיסציפלינות ובתוך כך לשמור על עבודת הקראפט הכל כך ייחודית למחלקה. בנוסף חשוב לי מאוד שצוות המורים המצוין של המחלקה ואני ניתן לסטודנטים את הכלים לממש את היכולת האישית שלהם ולגבש את השפה העיצובית שלהם כיוצרים ומעצבים.
ציון דרך מהשנה האחרונה
בעונת הקיץ האחרונה עיצבנו קולקציה ייחודית עם שים אדרי, מעצב הבית של מותג בדי הריפוד ״שכטר״. השת״פ הוליד קולקציית קפסולה של סנדלים שבהם שולבו בדי הריפוד עם השפה העיצובית המזוהה של coupleof. אני מאוד מאמינה בשיתופי פעולה בין מעצבים מתחומים שונים שמביאים איתם משב רוח מרענן ומחדש.
משהו שאת מצפה לו בשנה הקרובה
אני מתחילה את השנה הקרובה בהתבוננות, הקשבה ודו־שיח. כבוגרת המחלקה אני מרגישה שאני חוזרת הביתה. חשוב לי לשמור על הייחוד של המחלקה כבית שמאפשר לסטודנטים לשלב בטבעיות בין מגוון חומרים רכים וקשים כאחד, בין טכניקות עבודה מסורתיות לצד חדשנות מרעננת, בין הטמעת המושג קונספט לצד יצירת קולקציה. אני מאמינה בתהליכי עבודה בשיתוף וביצירת קהילה תומכת ומאחלת לכולנו בהצלחה!
לשנת הלימודים הקרובה קיבלנו סטודנטים מצטיינים מהמחלקות השונות של שנקר, שילמדו בשנה הראשונה של התואר השני ובמקביל גם בשנה האחרונה התואר הראשון, כך שיסיימו את התואר השני והראשון ביחד בחמש שנים בלבד
איציק רנרט, בן 58, ראש התואר השני בעיצוב, שנקר
מה עשית קודם
הייתי מעצב במעריב, בידיעות אחרונות ובמגזין פוליטיקה ז״ל וארט דירקטור במשרדי פרסום. איירתי פחות או יותר לכל העיתונים בארץ, איירתי ספרי ילדים, הייתי קריקטוריסט בגלובס, חבר בקבוצת הקומיקס ״אקטוס״, מרצה בכיר וראש מסלול האיור בבצלאל, ראש המחלקה לתקשורת חזותית ודיקן הסטודנטים בשנקר. כעת אני מלמד במחלקה לתקשורת חזותית ובתואר השני של שנקר ועומד בראשו.
חזון ותוכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
גיבוש החזון הבין־תחומי של המחלקה ותרגומו לעשייה בפועל, ומיצוב המחלקה כתוכנית למצויינות בעיצוב.
השנה אישרה לנו המועצה להשכלה גבוהה ללמד את כל תחומי העיצוב ולקבל סטודנטים מכל תחומי המקצוע. דיסציפלינות כמו עיצוב תעשייתי ותקשורת חזותית מתווספות לעיצוב אופנה, טקסטיל, תכשיטים ואביזרים, אותן לימדנו מאז פתיחת התואר, כך שהתוכנית הופכת לתוכנית רב־תחומית אמיתית גם בתכניה וגם בהרכב הסטודנטים שלה. שינוי זה מחייב מבט רוחבי, מציאת הקשרים חדשים בין התחומים השונים, והעברת חלק גדול מהאחריות על בנייית תוכנית הלימודים לידי הסטודנט עצמו.
לשנת הלימודים הקרובה קיבלנו סטודנטים מצטיינים מהמחלקות השונות של שנקר, שילמדו בשנה הראשונה של התואר השני ובמקביל גם בשנה האחרונה התואר הראשון, כך שיסיימו את התואר השני והראשון ביחד בחמש שנים בלבד. במקביל קיבלנו לתוכנית אנשי מקצוע פעילים, מחשובי המעצבים בישראל, חלקם גם מרצים ותיקים בשנקר ובמוסדות אחרים. תמהיל הסטודנטים החדש יעמיד אותנו מול אתגרים חדשים, ויאפשר לנו להפוך את הסיסמה המעט כוללנית ״תוכנית מצוינות״ לבעלת תוכן אמיתי.
הגיוון הגדול באוכלוסיית הסטודנטים שלנו – צעירים, מבוגרים, אנשי מקצוע מנוסים, מעצבים פעילים, מרצים ומצטייני תואר ראשון – והעובדה שהם באים מכל תחום עיצוב אפשרי, הולמים את מטרתנו המוצהרת להיות תואר ״בוטיק״ הבונה מערכת אישית לכל אחד מהסטודנטים, בהתאם לצרכיו ולנושאים שהוא מעוניין לחקור. רובם יעשו זאת במסגרת המסלול המעשי, וחלקם במסלול הכולל כתיבת תזה. אני יכול כמובן לדבר גם על חדשנות, קשר עם התעשייה, קשר עם מכוני שנקר השונים, עשייה חברתית, מעורבות בקהילה, עיסוק בטכנולוגיות חדשות, מקומו של העיצוב בעולם הולך ומשתנה וכו׳ – אבל כל אלה ברורים מאליהם.
ציון דרך מהשנה אחרונה
בשנת הלימודים האחרונה, אחרי שבע השנים שבהן קיימת התוכנית, הצגנו, לראשונה, תערוכת בוגרים (מוצלחת) של הבוגרים שלנו. קיימנו כנס שנתי שעסק בקשרים שבין זיכרון, פוליטיקה ועיצוב, שהיה, באופן מפתיע ביחס למקובל לעיתים בכנסים אקדמיים, לא רק רציני אלא גם מעניין ואקטואלי. כמו בכל שנה קיימנו סדנה וסיור לימודי במוסד מקביל בחו״ל, השנה ב־KISD, בית הספר הבין־לאומי לעיצוב בקלן, גרמניה. הסטודנטים שלנו למדו ועבדו יחד עם הסטודנטים המקומיים, כשהדגש הוא על נושאי עיצוב שירות. ציון דרך נוסף וחשוב לא פחות הוא שבמשרדי הנוכחי, בניגוד לקודם, יש חלון עם נוף יפה.
משהו שאתה מצפה לו בשנה הקרובה
אני מקווה שהרחבת התחומים הנלמדים בתוכנית, והרכב הסטודנטים החדש, יובילו להתפתחויות מענייינות ולפרויקטים פורצי דרך. אנחנו משנים את מבנה פרויקט הגמר, כך שמאוד מסקרן אותי לראות את הפרויקטים שיגישו הבוגרים של השנה, שיהיו גם המחזור הראשון שאלווה מתחילת דרכו. אני מקווה שהעקרונות המנחים אותנו יגיעו לכלל ביטוי ביתר שאת ובאופן מעשי: עיסוק במחקר עיצוב בפן התיאורטי, ההיסטורי והמעשי, יצירת חיבורים חדשים בין מקצועות העיצוב השונים, ודגש על בחירותיו של כל אחד מהסטודנטים בהרכב תוכנית הלימודים שלו ובפרויקט הגמר שלו.
בית לאמנות ישראלית הוא התשובה לחסך גדול שקיים בשדה התרבות בארץ: לימוד מעמיק ומחקר של האמנות הישראלית. למען חוזקה ובגלל חשיבותה, אעשה מאמץ להרחיב את מעגל שוחרי האמנות הישראלית
עידית עמיחי, בת 59, מנהלת בית לאמנות ישראלית, מכללה אקדמית תל־אביב-יפו
מה עשית קודם
ניהלתי את מחלקת המוזיאונים והאמנות במשרד התרבות במשך 15 שנה. לפני כן הייתי חמש שנים נספחת תרבות של ישראל ביפן. מאז שהחלטתי לעזוב את משרד התרבות, באוגוסט 2015, עבדתי כמרצה ויועצת לענייני תרבות ומוזיאונים.
חזון ותוכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
בית לאמנות ישראלית הוא התשובה לחסך גדול שקיים בשדה התרבות בארץ: לימוד מעמיק ומחקר של האמנות הישראלית. אני מקווה שאצליח לשמור על הרמה הגבוהה של הלימודים בעזרתם של מיטב המרצים – אמנים חוקרים ואוצרים – ולהמשיך להעניק לתלמידי הבית הרבים חווית לימוד מעשירה ומרגשת.
ציון דרך מהשנה אחרונה
אחרי יותר מ־100 שנים הגיעה האמנות הישראלית למעמד של נושא לימוד נפרד. למען חוזקה ובגלל חשיבותה של האמנות הישראלית, אעשה מאמץ להרחיב את מעגל שוחרי האמנות הישראלית מצד אחד, ולקדם את המחקר וההתעמקות בנושאים היסטוריים ונושאי חתך באמנות הישראלית מצד שני.
יחד עם לימודי אמנות מתקיים בבית לאמנות גם מסלול ללימודי אוצרות ומוזיאולוגיה. ציון דרך משמעותי התרחש לקראת פתיחת השנה השנייה ללימודי התוכנית והוא שיתופו של האוצר וחתן פרס ישראל יונה פישר, והיא תיקרא מעתה תוכנית יונה פישר ללימודי אוצרות ומוזיאולוגיה.
משהו שאת מצפה לו בשנה הקרובה
אני מאמינה שהתוכנית תניב בוגרים שיהיו אוצרים מקצועיים משובחים, ויתרמו לסצנת האמנות בישראל, יסייעו לתערוכות נושא חשובות במוזיאונים ויחד עם התלמידים המצטיינים של בית לאמנות ישראלית יקדמו את המחקר החשוב באמנות הישראלית הפורחת בארץ.
הכוח הגדול של המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל הוא המורכבות שלה. אני מצפה לראות יצירות היברידיות וחדשניות דרך יצירת חיבורים טבעיים, ולהמשיך לטפח יוצרים ושפה חדשה של סרטים
שרה ג׳יין חתוכה, בת 38, ראשת המחלקה לאמנויות המסך, בצלאל
מה עשית קודם
לפני כ־16 שנים עליתי מצרפת לישראל. אני בוגרת בצלאל, וכעת אני עובדת כבמאית וכמעצבת בהפקות אנימציה עצמאיות ומסחריות. ניהלתי את המחלקה לאנימציה במנשר ובמקביל שיתפתי פעולה עם מוזיאון יפו, שם אצרתי השנה את תערוכת ״פלסטלינה ארט״. התמקצעתי בדוקו־אנימציה, הדרכתי פרויקטים בחממה של קרן קופרו, ויצרתי אנימציה לסרט תיעודי.
חזון ותוכניות לתפקיד החדש
המחלקה לאמנויות המסך היא השלישית בגודלה בבצלאל. סגל המרצים מעורר השראה ובראש ובראשונה אני אפעל לצדם. אשקיע באינטגרציה בין תחומי המחלקה, על מנת לייצר מפגש בין וידאו־ארט לאנימציה, יצירת מציאות מדומה לצד קולנוע תיעודי וטשטוש התוויות של כל אחד מהם.
ציון דרך מהשנה אחרונה
עשיית סרט, מבחינתי, היא צורך. עניין של חיים או מוות. בוקר אחד התחלתי לכתוב, הוצאתי את לבי החוצה. החלטתי להגשים חלום. לאחר שלוש שנים של עבודה מאומצת, סוף כל סוף, הוא התגשם. סרט האנימציה האוטוביוגרפי, ״מדריך לגינון״, ישודר בערוץ הצרפתי־גרמני ARTE ב־7 באוקטובר 2017.
משהו שאת מצפה לו בשנה הקרובה
הכוח הגדול של המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל הוא המורכבות שלה. אני מצפה לראות יצירות היברידיות וחדשניות דרך יצירת חיבורים טבעיים, ולהמשיך לטפח יוצרים ושפה חדשה של סרטים. לאחרונה הושק פרויקט ״אקו סיסטם״ של המיזם לקולנוע וטלויזיה בירושלים, שפועל לקידום יוצרי קולנוע ואנימציה מקומיים ויחבר בינם לבין אנשי תעשייה ואולפנים הפועלים בעיר, במטרה להכפיל את מספרם כבר בשנה הקרובה. כפי שאמרה הלן מירן בביקורה האחרון בעיר, Something is happening in Jerusalem.
אני מקווה להעצים את הקיים והמיוחד במנשר, להעשיר את תכנית הלימודים ויחד עם סגל המרצים במחלקה, ולהוביל את הסטודנטים למימוש הפוטנציאל האישי בתכנית מגוונת המבוססת על מחקר, סקרנות ורגישות
ליאור גריידי, בן 51, ראש המחלקה לאמנות, מנשר
מה עשית קודם
בארבע השנים האחרונות, מאז שחזרתי לישראל מניו יורק, עשיתי את תוכנית הרזידנסי של ארטפורט, לימדתי במנשר, ואני חבר בצוות האוצרותי של ״הלובי מקום לאמנות״, בצפון הישן של תל אביב וב״גלריה 4״ בפלורנטין.
חזון ותוכניות לתפקיד החדש
אני מקווה להעצים את הקיים והמיוחד במנשר, להעשיר את תכנית הלימודים ויחד עם סגל המרצים במחלקה, ולהוביל את הסטודנטים למימוש הפוטנציאל האישי בתכנית ארבע שנתית מגוונת המבוססת על מחקר סקרנות ורגישות.
ציון דרך מהשנה אחרונה
תערוכת היחיד שלי ״פועל טבעי״ שהוצגה בגלריה הקיבוץ בתחילת השנה, עסקה בהיסטוריה, שפה וגוף, דרך סיפורם של תימני כנרת.
משהו שאתה מצפה לו בשנה הקרובה
ספר האמן הראשון שלי ייצא בשנה הקרובה בעיצובו של קובי לוי. הוא יכלול עבודות נבחרות מהשנים האחרונות וילווה בטקסט של ד״ר סיון רג׳ואן שטאנג.
אנו חוקרים איך אפשר לעצב את ובעבור הבלתי נראה, מציינים 100 שנה לבאוהאוס ובודקים את השפעתו על עיצוב היום, ומקדמים פעילות סביב ״עיצוב שירות״
ד״ר רומי מיקולינסקי, 40, ראשת התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי, בצלאל
מה עשית קודם
מרצה וחוקרת בבצלאל ובמרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה; עובדת עם תאגידים ורשויות מקומיות על הטמעת טכנולוגיה דיגיטלית וכלים לשיתוף ידע; מנכ״לית מכון שפילמן לצילום; לפני, אחרי, ותוך כדי הדוקטורט עבדתי בוואלה – התפקיד האחרון שלי שם היה ראש חטיבת הווידאו ומנהלת פרויקט וואלה־YES (ערוץ ה־VOD הראשון בישראל).
חזון ותוכניות לתפקיד החדש
בכוונתי להמשיך ולחזק את שיתופי הפעולה היפים שכבר קיימים במחלקה ולהמשיך לעבוד עם השותפים שלנו בארץ ובחו״ל לקידום סגל המחלקה, הסטודנטים והבוגרים; לקדם שילוב תיאוריה ופרקטיקה במחלקה כך שהמחקר והתיאוריה יפרו את היצירה ויעניקו לה הקשרים מעניינים ועומק; לעודד ולייצר פורמטים חדשים של מחקר יצירתי או יזמי, יישומי ותיאורטי יחד עם ראשי המסלולים והמרצים בתכנית.
ציון דרך מהשנה אחרונה
נהייתי אמא (ואז גיליתי שכל הקלישאות נכונות).
משהו שאת מצפה לו בשנה הקרובה
עומדת להיות שנה מרתקת ומלאה בעשיה – במהלך כל הקיץ אנחנו עובדים לקראת השנה החדשה. אני מצפה להיכנס לתפקיד, לעבוד עם הצוות המעולה בתוכנית, להכיר את הסטודנטים החדשים ולהשיק יוזמות חדשות. תערוכת הגמר של בוגרי המחלקה נפתחת ב־28.12 ואנחנו מתכננים אירועים והפעלות שונות ושווות סביב התערוכה.
כבר עכשיו רוקמים ומפתחים שיתופי פעולה שונים בשלושת מסלולי התוכנית: אנו חוקרים איך אפשר לעצב את ובעבור הבלתי נראה ב״טכנולוגיה״, מציינים 100 שנה לבאוהאוס ובודקים את השפעתו על עיצוב היום ב״אודות״, וב״ניהול״ מקדמים פעילות סביב ״עיצוב שירות״. וזה רק על קצה המזלג – מבטיחים לעדכן ולהזמין לשנה עמוסת פעילות.
כמו כן, הקורס המקוון שלי יחד עם פרופ שיזף רפאלי יוצא לדרך בחודש הבא. הקורס digital clutter/culture, שמוקדש לתרבות דיגיטלית, יעלה בפלטפורמה edX ויופק באנגלית, עברית וערבית (פרטים נוספים באתר cltrcltr.net). בנובמבר אציג מחקר על ראייה מתווכת והשפעת בינה מלאכותית וביג דאטה על בהייה בכוכבים (Data Sublime the Readable Sky) בכנס New Media Histories בוינה. מתכוונת להמשיך את המחקר על מכונות ראייה והשפעתן על הדמיון.
לכוונן את תוכנית הלימודים ולהתאים אותה לכאן ועכשיו, להפוך את המחלקה למרכז ארצי ובין־לאומי – Textile Hub – ליצירת קהילה תוססת וסצינה פעילה. ניהול משותף ומשתף כתפיסה
גלי כנעני, בת 49, והדס הימלשיין, 58 , ראשות המחלקה לעיצוב טקסטיל, שנקר
מה עשיתן קודם
גלי: מלמדת בשנקר מ־2004, לימדתי במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל בשנים 2006-2015. מעצבת אמנית פעילה, תערוכות היחיד האחרונות שלי הוצגו במוזיאון תל אביב, בגלריית לוחמי הגטאות ומוזיאוני הטקסטיל באוגסבורג ובוכהולט (גרמניה).
הדס: פעילה ומעצבת בתעשיית הטקסטיל, מלמדת בשנקר מזה 20 שנה, חוקרת במרכז cirtex ושותפה לפרויקטים בטקסטיל ותחומים משיקים. עוסקת במחקר ופיתוח של אריגת ג׳קארד בתעשייה.
חזון ותוכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
לכוונן את תכנית הלימודים ולהתאים אותה לכאן ועכשיו. פיתוח של פורמט הוראה מקומי ייחודי, וזיהוי של אופק תעסוקתי עדכני במקום שבו אנו חיים ויוצרים. הפיכת המחלקה למרכז ארצי ובין־לאומי – Textile Hub – יצירת קהילה תוססת וסצינה פעילה. ניהול משותף ומשתף כתפיסה.
ציון דרך מהשנה האחרונה
גלי: התחלתי לעבוד בסטודיו שבנינו בחצר במו ידינו (בעיקר ידיו של בן הזוג, אני עזרתי…).
הדס: ביקור בפראטו, איטליה – טקסטיל ואופטמיות.
העיצוב התעשייתי שלמדתי כסטודנט הוא סוג של ״פרה־היסטוריה״ מקצועית. בהיות ״עיצוב תעשייתי״ בכלל ועיצוב בפרט, אחד התחומים היותר דינמיים ונותני הטון בתעשייה העולמית, נדרשת גישה שונה למי הוא המעצב ד׳היום
דודי ראב״ד, בן 68, ראש התוכנית לתואר שני בעיצוב משולב, מכון טכנולוגי חולון
מה עשית קודם
השנה אני ״חוגג״ 40 שנות פעילות כמעצב תעשייתי במסגרת ״ראבד עיצובים״, בארץ ובחו״ל. בשנים האחרונות מתמקד במתן יעוץ וליווי אסטרטגי לחברות. הקמת חברה־בת באנגליה העוסקת באביזרי אופנה לנשים וגברים, חשפה אותי למוקד פעילות יזמי עיצובי המהווה 180 מעלות לתחומי העיסוק הקודמים שלי בעיצוב תעשייתי (היי־טק בעיקרו), ולמעורבות מקצועית בתחומי לוגיסטיקה ושיווק עיצובי. מזה 14 שנה חבר סגל במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון, ועד לפני שנה כיהנתי במשך שש שנים כראש המחלקה לעיצוב תעשייתי. השילוב בין פרקטיקה ואקדמיה התגלה לי כמאיץ מקצועי וכמרענן אישי אדיר.
חזון ותוכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
העיצוב התעשייתי שלמדתי כסטודנט הוא סוג של ״פרה־היסטוריה״ מקצועית. בהיותו של ״עיצוב תעשייתי״ בכלל ועיצוב בפרט, אחד התחומים היותר דינמיים ונותני הטון בתעשייה העולמית, נדרשת גישה שונה למי הוא המעצב ד׳היום. ״עיצוב משולב״ הוא התאמה של העיצוב התעשייתי לעידן שבו הוא הופך לאסטרטגי ומרחיב את תחומי עיסוקו והשפעתו. התוכנית שאני עומד בראשה מתייחדת במבט הכולל שלה על ״עיצוב״, לא רק זה המסורתי, אלא גם זירות הפעילות הווירטואליות ועיצוב מוצרים שאינם ״מוצריים״ (שירות ותהליכי חדשנות, כדוגמה). כתוכנית לתואר שני המאפשרת את צירופם של סטודנטים שאינם באים מתחומי העיצוב, האתגר של הטמעת ערכי עיצוב וחשיבה עיצובית הופך למשימה מאתגרת, שמאלצת אותך להיות במיטבך ולהמציא את התוכנית כל סמסטר מחדש.
ציון דרך מהשנה האחרונה
פרויקט רפואי רחב היקף, מהפכני בתפיסתו, שאנחנו מוליכים גם ברמה האסטרטגית, גם כמעצבים תעשייתיים וגם כמתכנני הזיווד, נחשף לראשונה ועומד לצאת לשוק. בתחום אביזרי האופנה נכנסנו לנישת התיקים והחגורות, בקו ייחודי המוכיח את חיוניותם של מעצבים תעשייתיים בתחומים שמסורתית אינם מרגישים בו בנוח. בגזרה האקדמית התחלתי לשנות את כיוון התנועה של תוכנית התואר השני בעיצוב משולב לכיוון העיצוב האסטרטגי. גולת הכותרת היתה כנס בין־לאומי רב אורחים ומשתתפים, תחת הכותרת ״דרכים בעיצוב משולב״.
משהו שאתה מצפה לו בשנה הקרובה.
בשלושת הכובעים המקצועיים שאני חובש כל שיא הוא תחילתו של טיפוס לפסגה חדשה והשנה הבאה עלינו לטובה(?) מחייבת אנדרנלין מקצועי שופע לקראת הפסגות החדשות הממתינות לנו. חוץ מזה, ערימת הספרים הממתינה לי בבית, זועקת לתשומת לב ועם כל הכבוד לעיצוב יש ביום־יום שלנו לא מעט הפרעות שתשומת הלב שלנו תצטרך להתמודד איתן.
הסדנאות הבין־לאומיות של התוכנית הן החלק השמח והמרתק של הסמסטר הקרוב, לצד פיתוח שיתוף הפעולה בין מוזיאון ארץ ישראל והתוכנית לאוצרות, ותחילת העבודה יחד כמעבדה מוזיאלית פעילה
גלית גאון, 52, ראש התוכנית לאוצרות בעיצוב, המחלקה ללימודי המשך, שנקר
מה עשית קודם
אוצרת עצמאית לעיצוב, במהלך תשע וחצי השנים האחרונות שימשתי כאוצרת ראשית של המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס ושל מוזיאון העיצוב בחולון. הייתי שותפה בסטודיו לתכנון ועיצוב תערוכות ומוזיאונים ומאז שהתחלתי ללמד באסכולה, אי שם בראשית שנות ה־90, אני משתדלת ללמד קצת בכל אחת מהמסגרות שמצמיחות את מי שאפגוש בהמשך חיי המקצועיים.
חזון ותוכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה
אנחנו מתחילים השבוע את הסמסטר השלישי של התוכנית, זה אתגר עצום וענג גדול. האפשרות שפתח בפני עודד חי, ראש המחלקה, לפתח ולהוביל תוכנית חדשה בתחום שנדמה מאוד אופנתי בשנים האחרונות, תוך מיקוד כל־כך מדויק, אינה מובנת מאליה. הרבה מורים ומרצים מעולים, מרכזיים ומובילים מגיעים לחלוק, לחשוב, לבדוק גבולות ולהניע תהליכי מחשבה אצל הדור הבא של אוצרי עיצוב. אני מאחלת לנו שיהיו מעולים ומדוייקים, בעלי חזון בהיר וחדורי מוטיבציה, זה לא קל כשלומדים שלהיות אוצר משמעו להתרכז בעבודתם של אחרים, ״It's not about you״. אבל בעיקר שיהיו אלה שיבססו רף מקצועי לעבודה שנדמה כאילו כל אחד יכול לעשות.
ציון דרך מהשנה האחרונה
בשנה האחרונה הייתה לי הזדמנות להקשיב למעצבים, חוקרים, כותבים ואוצרים מרתקים שדרכם השתקף היום־יום המקצועי של כולנו. זו הזדמנות לשנות את נקודת המבט ולפתח דרך חדשה ללמוד ולהפוך שותפי שיח מעולים. שום דבר מכל זה לא היה מתקיים בלי הסטודנטים בתוכנית ובלי העניין, הפתיחות והרצינות המרגשת שלהם. עוד משהו בשנה האחרונה: אצרנו יובל סער (העורך הראשי של פורטפוליו) ואני את התערוכה ״אי.זיקה״ במסגרת שבוע העיצוב ירושלים, שבעבורי היתה אולי המורכבת מכל 100 התערוכות שקדמו לה. השותפות שליוותה את התערוכה והתזמון שלה הפכו את השנה הזאת לחשובה, משמעותית ומצויינת.
משהו שאת מצפה לו בשנה הקרובה
הסדנאות הבין־לאומיות של התוכנית הן החלק השמח והמרתק של הסמסטר הקרוב, לצד פיתוח שיתוף הפעולה בין מוזיאון ארץ ישראל והתוכנית לאוצרות עיצוב, ותחילת העבודה יחד כמעבדה מוזיאלית פעילה. אבל אולי לפני הכל, אני מצפה לתערוכות הראשונות של הסטודנטים, ממש עוד מעט, בשבוע העיצוב, שבוע האיור או בגלריה הקרובה לביתכם.
The post ראש חדש לשנה החדשה // 2017 appeared first on מגזין פורטפוליו.