יותר מ־60 שנה חיו יוסל ברגנר ואשתו אודרי בבית ברחוב ביל״ו 30 בתל אביב. גם בערוב ימיו היה ברגנר מדלג בין שני אגפי הבית – בין אזור המגורים והסטודיו הגדוש – שבו צייר כל עוד היה יכול, וכשלא עמדו לו כוחות הגוף, היה מפליג בזיכרונות וסיפורים, שהיו עשירים ומרגשים כציוריו. בסוף השבוע האחרון, במלאת שנה למותו, נפתח הסטודיו שלו לקהל בתערוכה נדירה קצרת מועד ״אתמולי״, שאצרה אירית לוין בשיתוף עם גלריה דן, ומוצגת עד מחר (יום ב׳, 26.3) בצהריים. כותרת התערוכה מתייחסת לציטוט מדבריו של ברגנר, שהעיד על עצמו: ״אני צייר אתמולי, שהוא ההיפך מעכשווי״.
יוסל ברגנר (2017-1920), חתן פרס ישראל ואחד האמנים האהובים והפופולריים בישראל, נולד בווינה וגדל באוסטרליה, לשם היגרו הוריו. הוא למד אמנות בביה״ס של הגלריה הלאומית של ויקטוריה במלבורן. עלה לארץ בתחילת שנות ה־50 של המאה שעברה והתיישב קודם בצפת ומאוחר יותר בתל אביב. ברגנר היה צייר ומאייר ספרים. צייר תפאורות ומעצב תלבושות לתיאטרון – בעיקר להצגותיו של המחזאי ניסים אלוני, חברו הטוב, שעימו רקם שיתוף פעולה יצירתי יוצא דופן. המחזה ״הכלה וצייד הפרפרים״ (1966) נכתב בהשראת ציור של ברגנר. ״התפאורה קדמה למחזה״ כתב על כך אלוני.
דמעת איקרוס. צילום: נעמה גולדשטיין
בציוריו העביר ברגנר את מראות ילדותו ומכאובי זכרון השואה, הבית היהודי ועולם הרוח והיידע. הוא הרחיק למחוזות של סוריאליזם, אך ידע גם לרשום קו מינימליסטי ומרומז, ופיתח סגנון אישי ומזוהה. מושאי היצירה בעבודותיו עסקו בחפצים יומיומיים וסימבוליים, צעצועים ואיזכורים לילדות כמחוז חפץ נגזל, מלאכים, פרפרים, וציטוטי תרבות – מאביו המשורר האידי מלך רביץ ועד שגאל וקפקא. מכל פינה בסטודיו ניבט העושר התרבותי הבנוי שתי וערב: ספרות, שירה, תיאטרון, אמנות, שיוצרים ויזואליה ייחודית.
The post יוסל ברגנר: ״אני צייר אתמולי, שהוא ההיפך מעכשווי״ appeared first on מגזין פורטפוליו.