א׳ אשר, ב׳ זה בית (נ׳ זה ננדו)

Yuval:

הי הדר, בוקר טוב, או שבכלל אחר הצהרים טובים טוקיו…

Hadar:

אחר הצהריים וקררר

Yuval:

וואלה. כמה קר? דברי איתי במספרים

Hadar:

4 מעלות עם רוח שנכנסת מתחת לבגדים

Yuval:

פחות כיף. כמה זמן את כבר בטוקיו, עובדת בננדו?

Hadar:

כמעט שנתיים, הגעתי לטוקיו במרץ 2017. לפעמים לא מאמינה בעצמי שאני גרה ביפן… איך זה קרה???

Yuval:

וואוו. באמת הזמן עובר מהר. אז רק בכמה מילים לטובת מי שלא מכיר, מה עשית קודם ואיך זה קרה, ואז נעבור לאוסטרליה הרחוקה

Hadar:

לפני שעברתי לננדו ואחרי שסיימתי את הלימודים במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר עבדתי שש שנים במוזיאון העיצוב, התחלתי כמדריכת קבוצות (כיף אדיר!) ולאט עברתי מספר תפקידים מהפקה וניהול פרויקטים לעיצוב תערוכות ואוצרות משנה בעיקר לצד גלית גאון ובהמשך לצד מיה דבש. במקביל התחלתי ללמוד בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל. יחד עם גלית לקחתי חלק משמעותי בתערוכה של ננדו ב־2016. נוצרה שם מערכת יחסים חזקה ביני לבין הסטודיו, שהביאה אותי בסופו של דבר לטוקיו

Yuval:

ומה תפקידך בכוח?

Hadar:

בסטודיו אני מתעסקת בכל מה שקשור לתערוכות שלנו בעולם (בעיקר מחוץ ליפן). זה כולל עיצוב, אוצרות ועריכת תוכן, ניהול הפרויקטים, עבודה מול מוזיאונים וגלריות והרבה נסיעות בעולם

Yuval:

מגניב! בואי נדבר על הפרויקט האחרון שממש נפתח לאחרונה במלבורן, אוסטרליה: התערוכה המדהימה שמחברת בין אשר לננדו. מה היא כוללת?

סטודיו ננדו ומ.ק. אשר, בין שני עולמות. צילומים: טקומי אוטה

אוקי סאטו, סטודיו ננדו, בתערוכה

Hadar:

התערוכה באוסטרליה נפתחה לקהל ב־2 בדצמבר והיא מתקיימת בגלריה הלאומית של ויקטוריה, המוזיאון הוותיק ביותר באוסטרליה, עם מספר המבקרים הגדול ביותר ביבשת.

התערוכה היא שיתוף פעולה בין הסטודיו לאמן ההולנדי M.C.Escher שכולנו מכירים בזכות כמה הדפסים מוכרים כמו המדרגות האין־סופיות והפרספקטיבות המורכבות. זה שיתוף הפעולה השני שהמוזיאון הזה יוזם: הקודם היה שיתוף פעולה בין איי וויווי ואנדי וורהול. יש בה כמעט 160 עבודות של אשר, מאוסף שמגיע ממוזיאון gemeentemuseum den haag בהולנד, יחד עם מיצבים וחללים שעוצבו במיוחד על ידי הסטודיו (ננדו).

התערוכה מציגה דיאלוג בין שני יוצרים, אבל מה שמרגש וייחודי בה הוא שהסטודיו גם עיצב את התערוכה וגם יצר עבודות חדשות שמוצגות בה. הגבול שבין העבודות החדשות לעיצוב החלל מטושטש: אתה לפעמים מתבונן במיצב, לפעמים מתהלך בתוכן, לפעמים המיצבים ממלאים תפקיד פרקטי כמו ספסל או אמצעי תצוגה ולפעמים הם התצוגה עצמה. חוויית המבקר בתערוכה הזו היא מיוחדת

Yuval:

את יכולה לתת עוד קצת דוגמאות ספציפיות? לרדת טיפה יותר לפרטים בטשטוש הזה?

Hadar:

את העבודות של אשר חילקנו לקבוצות בשיתוף פעולה עם המוזיאון לפי תחומי עניין או טכניקות שבהן הוא עבד, ולכל קבוצה הוקדש חלל מסויים ותגובה מצד הסטודיו. תוך כדי השלבים הראשונים של העבודה נבחרה הצורה הגרפית של בית כדי לבטא את התכנים של אותן הקבוצות. הסיבה שבחרנו בצורה כזו שחוזרת על עצמה נובעת מהשימוש של אשר בדמויות וביצורים בהדפסים שלו כמו דגים וציפורים, שעוזרים לבטא רעיונות מתמטיים מורכבים.

הצורה של הבית חוזרת על עצמה בתערוכה בגדלים שונים ובחומרים שונים. לדוגמה, החלל הראשון שמציג עבודות של אשר בתחילת דרכו, עבודות לא מוכרות של הסביבה הקרובה אליו, בא לידי ביטוי בספסל שעוצב על ידי הסטודיו שנראה כמו מלבן לבן שממנו יוצאים בהדרגה בתים ומשאירים חלל מאחוריהם. מהצד השני של הספסל יוצאת הצורה הנגטיבית והיא זו שחושפת את צורת הבית שנשארת מאחורה. הספסל הזה מגיב לחיפוש של אשר אחרי ה״קול״ שלו כיוצר, וגם מאפשר למבקרים לשבת עליו ולצלול לתוך העבודות העמוסות פרטים ביצירות הפחות מוכרות שלו

Yuval:

מעניין! מה את יכולה לספר על תהליך העבודה על פרויקט בסדר הגודל הזה? כמה זמן הוא לוקח? כי זו לא רק תערוכה של תוצרי הסטודיו כמו נגיד במילאנו או בחולון, וזה גם לא עוד עיצוב חלל. ומצד אחד יש פה אמן מפורסם והעבודות שלו, ומצד שני סטודיו עם טביעת אצבעה מובחנת

Hadar:

לגמרי! זה היה אתגר גדול. מדובר בפרויקט של שנה, למרות שבתכנון היה אמור לנו קצת יותר זמן

ובכל זאת, בכל שנה אנחנו עובדים על תערוכה גדולה של הסטודיו במילאנו, כך שזה קבוע זמן שאינו זר לנו. אבל אתה צודק לגמרי שזה פרויקט עם מערכת שיקולים אחרת ומאוד מורכבת. זה דרש עבודת מחקר נרחבת סביב אשר והעבודות שלו, כלל הרבה דיאלוגים מול צוות המוזיאון, ותהליך פיתוח ובדיקות ארוך בסטודיו גם בצד הקונספטואלי וגם בתהליך פיתוח צורני, שכלל הרבה ידיים בסדנה והרבה דגמים מנייר

Yuval:

את יכולה להגיד כמה אנשים עובדים על פרויקט כזה?

Hadar:

זה השתנה בין השלבים; אני יכולה להגיד שהרבה אנשי צוות מעורבים בפרויקט בסדר גודל כזה. בגלל שהתערוכה הזו כללה גם מיצבים גדולים, גם קולקציה חדשה של אוביקטים וגם אלמנטים גרפיים, הצוות היה הטרוגני וכלל נציגות של אדריכלים, מעצבי מוצר, מעצבים גרפיים, אנשי תוכן ועוד

Yuval:

ומהסרטים שהפצתם ומהתמונות נראה שהיו שם גם לא מעט מומחי תאורה, ושלתאורה יש תפקיד חשוב מאוד בפרויקט הזה. נכון?

Hadar:

שאלה מצוינת. מי שמכיר את התערוכות והמיצבים של ננדו יודע כמה התאורה משחקת בהם תפקיד מרכזי, וכאן נאלצנו לעבוד קצת אחרת. עבודות אמנות, בטח כאלה שנשמרות לאורך עשרות שנים (ויותר כמובן) באוספים מוזיאליים, עומדות בתנאי שימור מחמירים וביניהם גם הגבלה על החשיפה לאור. כך שהעבודה על התאורה בוצעה בשיתוף פעולה צמוד עם צוות המוזיאון והרבה ניסוי וטעייה. אפשר להגיד שגם ספציפית בעבודה על תאורה וגם בכלליות בכל השיתוף פעולה הזה – הכל סבב סביב איזון

Yuval:

אפרופו איזון, מהתמונות זה ממש נראה מדהים החיבור הזה. לרגע אשר נראה אמן יפני, והסטודיו נראה כאילו נולד בהולנד…

Hadar:

מותר להשתמש ב״חחח״ אצלך?

Yuval:

לגמרי

Hadar:

האמת היא שבהתחלה כשהמוזיאון פנה אלינו ניסינו לחשוב איך לתקוף את השיתוף פעולה הזה, כי לעיתים קל לראות את החיבור בין שני היוצרים ולעיתים החיבור לא טבעי ולא ברור… אוקי (המייסד של ננדו) אמר מאוד יפה, שכשניגשים לשיתוף פעולה בין שני יוצרים שונים, הנטייה הטבעית היא למצוא איזשהו חיבור, איזשהו ״גשר״ כדי לייצר אחדות כלשהי. אבל כשניגשים לשיתוף פעולה בין שני יוצרים שכבר יש ביניהם קשר וחיבור, צריך דווקא למצוא מה שונה בין השניים כדי לייצר איזשהי ״תגובה כימית״. אז שמרנו על כל מני ״חוקים״ ששומרים על שוני והבדל מול אשר

Yuval:

יפה! אני יודע שאת לא יכולה להגיב למשאלה הבאה שלי אבל אני מקווה שנראה מזה משהו בשבוע העיצוב של מילאנו בעוד חצי שנה…

Hadar:

נכון, אני לא יכולה לענות על זה אבל החוויה במילאנו מובטחת

Yuval:

יפה. יש כבר כרטיסים!