Yuval:
הי לירון, בוקר טוב. מה קורה?
Liron:
בוקר טוב (: טוב מאוד. ואיתך?
Yuval:
גם! לפני הכל נדמה לי שהשאלה הראשונה צריכה להיות איפה את אוהבת לאכול את החומוס שלך (ואיך)?
Liron:
חושפת פה סוד, שחומוס הוא לא מאכל קבוע שלי, אבל אני במרכז אני נאמנה למדי לאבו חסן, ובסביבות ירושלים לחומוס באבו גוש – אבל המקורי (: ותמיד מזמינה מסבחה בתוספת חריף בצד כמובן, והרבה… אבל השבוע גיליתי אחד חדש שטרם ניסיתי – ויש סיכוי שהוא הולך לנצח
Yuval:
הו! אז גם אני אצא מהארון, ואגיד שאף פעם לא הבנתי את ההתלהבות מחומוס, ושאני מעדיף בהרבה טחינה…
Liron:
צוחקת בקול רם (: טחינה נמצאת אצלי גם בתפריט, אבל זה לצרכים שונים של המשתמש…
Yuval:
יפה. ואחרי שעשינו את הגילוי הנאות המתבקש, מאיפה הגיע הרעיון להקדיש בבית בנימיני תערוכה לחומוס?
Liron:
מהמקום שמגיעים ממנו כל הרעיונות. כששלומית באומן ביקשה ממני לאצור תערוכה שעוסקת בקולינריה, היא סיפרה לי על נושא העל של בית בנימיני, שמוגדר כתרבות מקומית וחומרית – אז הניסיון היה לקשור בין זה לבין עולם התוכן של הקולינריה, ולטייל גם דרך נושא שרלוונטי בעולם המדע היום. וחומוס, איך לומר… הוא הרבה יותר מהממרח הים תיכוני (:
Yuval:
באיזה מובן הרבה יותר?
Liron:
במובן שפחות מתייחסים במדע לנושא הכה פופולארי – הממרח (ופוליטיקת מי הראשון שהכין אותו) – ומנתחים וממצים את היתרונות שלו כפרוטאין איכותי, ולפרוטאין איכותי יש ביקוש גבוה. אני חושבת גם שבתור מקום שכל כך עוסק בחומוס, אנחנו יודעים עליו מעט מאוד, על המקורות שלו, ההשפעות וכו׳. זה מידע שלרוב נמצא בירחונים מדעיים, אבל פחות נחלת הכלל
לירון צנחני
Yuval:
אם כך מאיפה התחלת?
Liron:
אחרי שהקונספט היה ברור לי, התחלתי מהמדע בעיקר, ומשיחות עם מדעני תזונה מהפקולטה לחקלאות, ארכיאולוג שעוסק גם בחומוס, מומחה אגרונומיה לחומוס; כלומר מהפרופסורים (:
רציתי לראות מה יש לקשור שם לעולם העיצוב, והיתה המון אינפורמציה רלוונטית. כינסתי מעצבי מוצר, מעצבים קרמיים, שפים והמדענים – והחלטתי שבתערוכה – שמתקיימת בשיתוף פעולה עם הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית – תהיה מעין תעודת זהות לעבר של החומוס, תמונה על ההווה דרך כלים, וקריצה לעתיד של השימוש בו, דרך המיצגים האכילים. כך שיש בתערוכה שלושה רבדים, שכולם נוגעים בחומוס מנקודת מבט שונה
Yuval:
יכולה לתת דוגמה או שתיים מכל רובד?
Liron:
כן. הרובד הגרפי שמלווה את התערוכה עוסק באינפורמציה המדעית, ההשפעות של חומוס על הגוף שלנו, מה היה מיוחד בתהליך הגידול שלו, זנים וכו׳. הרובד של הכלים מדבר בעיקר על חווית השימוש והאכילה של החומוס דרך יצירת אינטראקציות בכלים שחלקם עוסקים ב״שיטה״ לאכילה – כמו ״בדוך או בסיבוב״, או כלים שההשראה להם לקוחה ממה חומוס עושה לנו בגוף.
המיצגים האכילים ושני המתכונים שפותחו מחומוס (הגרגר – לא הממרח) הם הרובד השלישי, שבו מוצג גם מתכון חדש שמתייחס לחומוס מזווית אחרת וגם חווית אכילה שפותחה בעבורו, לדוגמה צליית מרשמלו על אש, או סוג של ביצת הפתעה עם מוס משולב חומוס
Yuval:
ביצת הפתעה עם מוס משולב חומוס?!?!?!
דפנה נועם ושף דוד סדי, קפסולת חלבון מלא
Liron:
זה נשמע חריג – השילוב של חומוס עם מתוק, אבל שף קונדיטור אנה שפירו ושף דוד סדי צלחו יפה את המשימה (: הקונספט היה קפסולת בריאות, ולהשלים את החומוס עם טופינג שהוא פחמימה ממקור של דגן – מה שהופך את זה לחלבון מלא. ולכן אגב נהוג לצרוך את החומוס עם פיתה
Yuval:
יכולה לתת עוד דוגמה ספציפית או שתיים ממה שעשו המעצבים?
Liron:
שולי שטראוס עיצב מגש שמייצג מרחב אכילה לחומוס לפי כל הטקס – מקום לממרח, מקום לתוספות, ומקום לפיתה, כשיש לפיתה בית בחומר שסופח את האדים כשהיא מגיעה חמה – אז איכותה נשמרת. זה מיסגור שמעלה ניחוח קיבוצי. עבודה נוספת של עופר זיק מתייחסת לשיטות האכילה ״בדוך או בסיבוב״ – ומאפשרת את שני המנהגים באותו המרחב.
שולי שטראוס, חומוס קומפלט
עופר זיק, אדונים ומשרתים. בתערוכה
מיצג נוסף של איריס זהר ודוד הלל עסק ב״השאלות״ התרבותיות שמקושרות לחומוס ובכך שהכלים הפשוטים שבהם מגישים בדרך את החומוס לא מסמלים את העושר של התרבויות העומדות מאחוריו – הם הקרינו פטרנים שונים על צלחת אחת שכל פעם התחלפו, השלבו והתערבבו אחד עם השני
Yuval:
אז מכל ההרפתקה הזו, מה למדת? ואולי ספרי קצת איך זה מתקשר לעשייה שלך מסביב?
Liron:
למדתי שחומוס זה אחלה גם בלי קשר לממרח, למדתי שכשמכירים יותר את התכונות של האוכל ואת הסיפור שלו – מתאהבים בו יותר, זה עושה גם משהו לגוף ונותן השראה להשתמש בו בצורה יותר חכמה, והבנתי שהיום צריך את זה – את ההעמקה במה אוכלים.
כל העשייה המקצועית שלי היא סביב אוכל והמטרה לייצר לאנשים דרכים להשתמש באוכל ככלי לחיים טובים, אז כמעצבת ויוצרת בתחום, התערוכות האלו הן דרך לתקשר ידע, חוויות אכילה וכיוונים לשאוף אליהם עם אוכל. ומסתבר שאני אוהבת חומוס יותר ממה שחשבתי. בגדול, אנחנו בנויים מאוכל, אז עדיף ״לאכול יפה״ (:
לירון צנחני ושף קונדיטור אנה שפירו, מדורת השבט
Yuval:
תגידי משהו על יום העיון שיתקיים מחר (שני 11.2)?
Liron:
יום העיון שמארגנת שירה סילברסטון הוא סביב נושא התערוכה והחומוס, וגם שם הולכים לדבר על חומוס מנקודות מבט שונות – מדען תזונה שחוקר חומוס ידבר על היתרונות וההשפעות שלו על הגוף; כמה מהיוצרים בתערוכה יציגו אנקדוטות מתהליך הפיתוח והרעיון העומד מאחורי הכלי; וגם בפן התרבותי־תקשורתי יהיה יצוג מעניין, של רונית ורד ושל בן למשפחה שמכינה חומוס כבר המוןןןןן שנים.
אז זו הזדמנות טובה להבין יותר לעומק ולדבר קצת עם יוצרים – כשבסוף יום העיון אנו מפעילים את המיצגים האכילים פעם נוספת – אז אפשר יהיה לטעום את שני המתכונים שפותחו (המיצג מופעל על ידי השפים והמעצבים שעבדו איתם). כי אי אפשר תערוכה על אוכל בלי לטעום…
Yuval:
יפה! משהו חושב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Liron:
ברכת תאכלו יפה (:
The post לירון צנחני: חומוס, איך לומר, הוא הרבה יותר מהממרח הים־תיכוני appeared first on מגזין פורטפוליו.
