Quantcast
Channel: מגזין פורטפוליו
Viewing all articles
Browse latest Browse all 3234

קדחת החפירות של אברהם אילת הגיעה לירושלים

0
0

Dan:

אברהם

Avraham:

הנני

Dan:

התערוכה שלך נפתחה אצלנו בגלריה והתגובות מהקהל שמגיע חזקות ומרגשות. שנספר קצת איך התחלנו?

Avraham:

בבקשה

Dan:

אז ככה: כבר יותר משנה שהפכתי ברעיון של תערוכה קבוצתית שתעסוק כולה בעבודות דיו, ותציג אמנים שמשתמשים תדיר בתכונות הדיו כאמצעי להבעה אינטנסיבית, מתפרצת. ״סימנים מחשידים״ – הקטלוג שלך מתערוכת היחיד בשנת 2004 במוזיאון תל אביב – היה אצלי שנים מהקטלוגים האהובים בספריה הביתית, והיה לי ברור שאני צריך ליצור איתך קשר

Avraham:

וכתבת לי לפייסבוק

Dan:

נכון. מהרגע שהפכנו לחברים (בפייסבוק…) נחשפתי כמעט ברמה יום־יומית לצילומים שהעלית בדף שלך. כשהגעתי לצריף הסטודיו שלך בעין הוד ועמדתי בתוך שפע העשייה, בבת אחת היה לי ברור – אנחנו הולכים על תערוכת יחיד

אברהם אילת והמצלמה בסטודיו, עין הוד, 2018. צילום: דן אורימיאן

Avraham:

מעניין שבמשך תקופה ארוכה לא רציתי להיכנס לפייסבוק. זה נראה לי מסובך ומלא בדברים טפלים. לפני קצת למעלה משנה מרגול, זוגתי, פתחה לי חשבון פייסבוק ועודדה אותי לנסות. החלטתי שבשבילי זו תהיה מעין גלריה יום־יומית להצגת האמנות שלי. אני מוצא עניין בהעלאת חומרים שונים ומשתדל ליצור זיקה בין השלושה־ארבעה אימג׳ים שאני מעלה מדי יום, מה שמביא אותי לנבירה בארכיון שלי ולשליפת דימויים שהרבה שנים לא ראיתי.

אני רואה בקשר שנוצר בינינו את הבונוס הגדול ביותר שהרווחתי מפייסבוק, כי הוא הוביל לתערוכה המיוחדת שאצרת בקוביה. תהליך העבודה היה מעניין והביא להבנה חדשה של תהליכי מחשבה ויצירה בעבודתי

Dan:

באיזה אופן?

Avraham:

כשנפגשנו לראשונה והראיתי לך עבודות מתקופות שונות במדיות מגוונות, הצבעת על רצונך להציג בתערוכה גופי עבודה שלא הבנתי איך ישתלבו יחד. ניסיתי לחשוב אם אני הייתי מציג אותן בכפיפה אחת ואמרתי לעצמי שאין סיכוי לכך. כשהצגתי לפניך את לבטי, פרשת את הרעיון שגיבשת ואז דברים נראו פתאום אחרת.

ציינת שנקודת המוצא יהיה הסרטון ״ערב בחדר האוכל״ ומכאן הכל יעסוק בחיבור של ההמון מול היחיד, החברה מול האדם הבודד. לתוך המסגרת הזאת יכולת לצקת גם את רישומי מלחמת ששת הימים, את התצלומים מחיי הקיבוץ ואנשיו, וכמובן לחבר את כל אלה לרישומי הדיו מלאי הדמויות

Dan:

לאורך השנים יצרת במגוון רחב של מדיומים וטכניקות. חשת בעבר שיש ממך ציפייה להתמקד? שמבקרים ואוצרים מביעים קושי מול הוורסטיליות הזו?

Avraham:

מי שעוקב אחרי עבודתי לאורך השנים מגלה שעל אף המדיומים השונים, המהות אינה משתנה: מה שמתחלף ומתרחב הוא השפה ועולם הדימויים. בכל שלב אפשר לזהות הקשרים וצורות בסיסיות שחוצים זמנים ותקופות. היו זמנים שחשבתי שמשהו אצלי לא בסדר כי כביכול אינני עקבי ומתפזר על יותר מדי תחומים, ואפילו הרגשתי ״אשמה״. אבל ברגע מסויים הפנמתי שזה אני, והשלמתי עם עצמי. הבנתי שאני אמן משוחרר שאינו חייב כלום לאיש

רישומים ממלחמת ששת הימים ומתקופת ההמתנה, מאי-יוני 1967

Dan:

בקבוצת הרישומים שרשמת כחייל מילואים במלחמת ששת הימים, שירבוטים בעלי אופי ״תיעודי״ כביכול, אפשר כבר לחוש בעירנות המוגברת שלך לסיטואציות אנושיות, ובאמפתיה שלך לדמויות המצטיירות בחולשתן. עם זאת, נראה שגם כשאתה חלק מהקבוצה, אתה תמיד מביט קצת מהצד, שומר מרחק שמאפשר לך להתבונן בעין מפוכחת, ביקורתית. העיסוק שלך בדינמיקה בין היחיד לחברה בולט ביתר שאת בסדרת הצילומים משנות ה־70 מקיבוץ שמיר, המוצגת בתערוכה.

מה תפקידו של הצילום במכלול היצירה שלך?

Avraham:

התחלתי לעסוק בצילום באמצע שנות ה־60 של המאה הקודמת. ראיתי בו בהתחלה מדיום אמנותי שישרת אותי לצד עבודות הרישום בגרפיט מהסידרה ״כוחות״ שהיה בהם אלמנט רעיוני־מושגי. במקביל לרישומים האלו עשיתי גם פעולות בטבע שהיה לי חשוב לתעד, אבל בתצלומים שנוצרו היו ערכים שחרגו מתיעוד פשוט והם היו יצירות צילום שעומדות בפני עצמן. כאן התחילה ״קריירה״ מקבילה שנמשכת עד היום – אני אמן חזותי (צייר ורשם בעיקר) שמבטא את עצמו גם באמצעות צילום.

אהבתי לצילום גרמה לי להתעמק בהיסטוריה של המדיום הזה ולהבין שיש בו אפשרויות לביטוי אישי גם בתחומים של צילום תיעודי וז׳ורנליסטי על סוגיו השונים. דבר זה התבטא בהתבוננות בחיי הקיבוץ ובאנשיו, ובצילום כמעט על בסיס יומי של עבודה, ילדים וחינוך, שעות הפנאי ואירועים שונים. אני לא חושב שבתצלומי הקיבוץ שלי יש מבט ביקורתי במיוחד. אני חושב שיש בהם בעיקר אהבה למקום ולאנשים ובעיקר רצון ליצור צילום טוב ומעניין

Dan:

סדרת הצילומים משמיר היתה מבחינתי סוג של גילוי, אוצר בלום. בין עשרות רבות של נגטיבים המכילים תמונות אופייניות של חיי קיבוץ, מן תיעוד שנחשב היום נוסטלגי, של ״עולם הולך ונעלם״, העדשה שלך קולטת סצינות שאולי אופייניות לחיים בישוב ספר על קוי עימות גם היום, ״חיים על הקצה״, תרתי משמע. הנשק מככב בהרבה מהצילומים, גם בידיהם של ילדי הקיבוץ, ביניהם ילדיך שלך

צילומים מקיבוץ שמיר, 1965-1978

Avraham:

תעוד של ״עולם הולך ונעלם״ הופיע אצלי פעמים נוספות. ב־1985, במשך שנה שלמה נסעתי לאיזור באר שבע מדי שבוע כדי לצלם את חיי הבדואים. משך אותי המצב הלא ברור של חיים בתקופת מעבר. חלק מהאנשים כבר נאלצו לבנות בתי קבע אבל העדיפו לבלות את רוב חייהם באהלים שעדיין היו צמודים לבתים. קראתי לפרויקט הזה ״בין האוהל לווילה״. התלבטתי איך אוכל להעביר את תחושת הארעיות והבלבול ובחרתי להציג אותה בהתמקדות על גיבובי החומרים שאפיינו את סביבות המגורים

Dan:

גם כשאתה עצמך היית במצב ״מעבר״, מטלטל בין חיים למוות, בין רופאים ובתי חולים בזמן הטיפולים שעברת כשהתגלה הסרטן בגרון בשנת 2000, עדיין המשכת ליצור באינטנסיביות בלי לדעת נחת. בתערוכה מוצגים ספרי סקיצות שלך וביניהם אחד שמתאר בפרוטרוט את כל חוויות בית החולים, בזמן אמת, מהמיטה! ברישומים ותיאורים, חלקם חריפים וגרפיים, חלקם סוריאליסטים כמתוך הזיה. מאיפה האובססיה הבלתי נגמרת הזו לתעד ולרשום הכל? ביופי ובתוהו?

Avraham:

הצורך הבלתי נשלט לתרגם את החיים ליצירה מלווה אותי מאז ילדותי המוקדמת. בכל מצב אני אוגר באמצעים שונים חומרים מהמציאות שבה אני נתון וחלקם הופכים לימים לגופי יצירה. בספר הסקיצות שאתה מדבר עליו חלק מהרישומים הם תיעוד של הזיות שהיו תוצאה מחומרים שהזרימו לתוכי כדי להציל את חיי. התחלתי לתכנן אופרה גרנדיוזית שמה שנותר ממנה הם כמה סקיצות ומילים.

שני גופי עבודה התממשו: סידרה על דמות האלוהים והסידרה ״סימנים מחשידים״, שאת רובה יצרתי במהלך ההקרנות. זה התחיל כסוג של תרפיה עצמית ללא כל מטרה (העיקר לא להפסיק לצייר) והתגבש עם הזמן לביטוי ״מצבו של האדם״ שהגיע עד לאמירה פוליטית. אגב, העבודה ״אש״ נולדה ברבות הימים מתוך הסידרה הזאת

Dan:

האש שנוצרה מתוך ערבוב בין רישומי תאי הגוף החולים לטקסטורה של לשונות האש שמבעיר רעול הפנים – הביאה את המחלה האישית כמטאפורה לחולי החברתי, להשחתת המוסר, לאלימות הגואה. מה דעתך על המעורבות של הפוליטיקה באמנות היום?

מצד אחד מוסדות אמנות ותרבות רבים נהנים היום מתמיכה יפה של משרד התרבות, ובאותה נשימה מנסים להכפיף על היוצרים את חוק הנאמנות בתרבות. מוסד אמנות חשוב שהיית ממייסדיו – הפירמידה בחיפה – נאבק על קיומו בימים אלו מול הרשויות

קדחת חפירות, 2003

שיבוצי קרטון, 2012-2018

Avraham:

אני נגד כל התערבות פוליטית באמנות, וחוק הנאמנות בתרבות הוא מתועב בעיני. באותה נשימה אוסיף כי אני סולד מפרובוקציות זולות וחסרות ערך אמנותי שהן תמונת ראי להתערבות פוליטית, ואינני מוכן להלחם על זכותם של אותם יוצרים להציב אותן במקומות ציבוריים. מלחמת הקיום של פירמידה, שתמיד ליוותה אותה, נובעת מצרות אופקים ובורות של פקידי עירייה, ולא ממניעים פוליטיים. על זה צריך להיאבק

Dan:

איפה אתה מזהה את האתגרים והקשיים שעומדים בפני אמנים צעירים כיום?

Avraham:

אף פעם לא היה קל לאמנים, ללא קשר לגיל. נדמה לי שהקושי לצעירים היום נובע מהעובדה שהמון אמנים מצטרפים כל שנה והתחרות על אפשרויות להציג ועל תשומת לב תקשורתית גדלה. לכן כנראה יש כל הזמן התארגנויות של צעירים שיוצרים לעצמם את החללים/גלריות. מצד שני יש יתרון לצעירים בכך שכולם – המוזיאונים, הגלריות והאספנים – כל הזמן מחפשים דם צעיר לבנות עליו את פעילותם

Dan:

אז ללא קשר לגיל – סיכמנו כבר שאתה אמן שאינו יודע נחת. אחת לשנתיים אתה גם נוסע לדיסלדורף לשהות אמן, מטעם התוכנית לחילופי אמנים של עין הוד. מה הדבר הבא? מה נרקם בסטודיו בימים אלה?

Avraham:

התוכניות הקרובות: במחצים השנייה של החודש הבא ייפתחו שתי תערוכות שלי, האחת בדיסלדורף והשנייה בנויס, עיר קטנה הצמודה אליה. שתיהן תערוכות צילום. האחת, במוזיאון העירוני, מוקדשת כולה לצילומים של ויקטוריה פלאץ, הכיכר שצילמתי במשך שנים מחלון הסטודיו בעונות שונות של השנה. התערוכה נוצרה בהשראת הפרויקט הידוע של הוקוסאי, ״36 מראות של הר פוג׳י״.

התערוכה בנויס תתמקד בפורטרטים – רבים מהם אפשר לראות באתר שלי. הכי מעניין הוא שהאוצר החליט על השם ״אנשים שפגשתי״ בגלל ה״מדור״ בדף שלי בפייסבוק. וזה מתקשר למה שאמרתי קודם על דברים שנוצרו בזכות הפלטפורמה הזאת

Dan:

נשמע מעולה. שאלה לסיום: אנחנו עובדים צמוד יחד כבר כמה חודשים, ועד עכשו לא הספקתי לשאול מה שסיקרן אותי מלכתחילה: מה מקור השם ״אילת״?

Avraham:

במלחמת השחרור, אחרי כיבוש אילת, אבי החליט לעברת את שם המשפחה שלנו – ׳אולשטיין׳ במקור – לשם הזה. באותו זמן היתה מגמה של עברות שמות.

Dan:

מדן ועד אילת… תודה על ההזדמנות לעבוד יחד. היה מרתק

Avraham:

תודה. הקוראים מוזמנים בשמחה לתערוכה


התערוכה תינעל ביום חמישי 7.3 בשעה 19:00 עם שיח גלריה בהשתתפות האמן אברהם אילת, הסופר יהושע סובול, אוצר התערוכה דן אורימיאן והאוצר וחוקר הצילום גיא רז.

דף מספר סקיצות, 2001

The post קדחת החפירות של אברהם אילת הגיעה לירושלים appeared first on מגזין פורטפוליו.


Viewing all articles
Browse latest Browse all 3234

Latest Images

Vimeo 10.7.0 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.7.0 by Vimeo.com, Inc.

HANGAD

HANGAD

MAKAKAALAM

MAKAKAALAM

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Vimeo 10.6.2 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.2 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.1 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.1 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.0 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.0 by Vimeo.com, Inc.

Re:

Re:





Latest Images

Vimeo 10.7.0 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.7.0 by Vimeo.com, Inc.

HANGAD

HANGAD

MAKAKAALAM

MAKAKAALAM

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Vimeo 10.6.1 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.1 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.0 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.0 by Vimeo.com, Inc.

Re:

Re:

Re:

Re: