הפעם הראשונה
התערוכה הראשונה שאצרתי, בגלריה האוניברסיטאית בשנת 1999 במסגרת לימודי מוזיאולוגיה, נקראה השגבה ממוכנת – אופני התבוננות בעבודותיהם של דגנית ברסט, יצחק לבנה וגבי קלזמר. נקודת המוצא לתערוכה הייתה באיזה צורך פנימי לפענח את המשיכה והקסם שהילכה עלי עבודה גדולה של דגנית ברסט בשם ״שקיעה עם שלושה עצים״ (1991), שהייתה באוסף דורון סבג, (עבדתי כאוצרת האוסף במקביל ללימודי באוניברסיטה).
הרצון להבין את המכניזם הציורי של ברסט הוביל לשני היוצרים הנוספים, בני דורה – ליבנה וקלזמר. שלושתם, במסגרת החזרה לציור, אחרי שנות ה־70 הקונספטואליות, ביטאו כפל־פנים שבבסיסו העיסוק במכאני ובמדעי, תוך ביטוי של מעין רומנטיקה עכשווית. מושג הנשגב נבחן על רקע יחסו הדו־ערכי כלפי הטבע והיקום, בבטאו הפלאות וחרדה קיומית. בעקבות תערוכה זו נסללו עבורי מאוחר יותר דרכים לתערוכות אחרות שאצרתי במוזיאון תל־אביב כאוצרת אורחת: על ציורי הדיוקן של אנשי תרבות ורוח שצייר חיים גליקסברג, בתערוכה ״שמורים בלב״ בשנת 2005, ותערוכה רטרוספקטיבית לאמנית ליליאן קלאפיש בשנת 2003.
התחנה האחרונה
לפני ראש השנה פתחנו במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, שאותו אני מנהלת, מערך תערוכות תחת הכותרת זמן דיוקן 1. מוצגות כעת במוזיאון תערוכות של ורד אהרונוביץ, ציבי גבע, נטליה זורבובה, חנה לוי, מאריה סאלח מחמיד, איריס נשר בתערוכה שאצרה רותי חינסקי-אמיתי, ואליסון צוקרמן בתערוכה שאצרה תמי כץ פריימן.
מערך התערוכות הנוכחי במוזיאון וגם זה שיוצג לאחריו מתמקדים בדיוקן ובמשמעויותיו. הדיוקן, אחד הז׳אנרים הקלאסיים באמנות, העסיק אותי בעבודת המאסטר במוזאולוגיה וגם מאוחר יותר בדוקטורט, שהתמקד בדיוקן הארצישראלי בתקופת היישוב. הדיוקן מעלה בחדות שאלות של זהות ושל תבניות ייצוג, כמו גם מתחים בין הביטוי האישי והפרטי לזה החברתי והתקופתי, ובין שאיפת ההנצחה בחומר לטבענו האנושי בר־החלוף.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
בתערוכות המוצגות כעת בהרצליה מודגשים שני מומנטים מצטלבים הנובעים מפערים אלו ומשתקפים בהם: הפרספקטיבה האוטוביוגרפית ומימד הזמן. במערך הנוכחי יש מקום דומיננטי לנקודת המבט הנשית, נושא שהופך יותר ויותר משמעותי עבורי עם השנים. הדיוקנאות העצמיים של היוצרות כולן משולבים בתערוכותיהן תוך מתן ביטוי לקורות חייהן והרחבה רעיונית של הדיוקן לנושאים הקשורים לייצוג עצמי, דיוקן מגדרי, דיוקן משפחתי ועוד.
מכל מלמדי השכלתי
יצא לי לעבוד וללמוד בבתי־גידול מקצועיים מגוונים, עם שורה ארוכה של גברים דומיננטיים, מאתגרים ומרשימים בעלי רוחב ידיעה ותשוקה לאמנות: מרדכי עומר, דורון סבג, שלום שפילמן ודורון לוריא (בן זוגי שיחיה). אין ספק שהושפעתי וגיבשתי את האישיות האוצרותית שלי תוך כדי דיאלוג פנימי מתמשך איתם ומולם. לא הפסקתי לשאול, ועדיין אני מבררת ומגבשת עם עצמי, את המודל הנשי האוצרותי והניהולי הנכון לי, שיצליח לדייק ולבטא את כובד האחריות, היצירתיות והתשוקה שהאוצרות והעבודה במסגרת מוזיאלית מהווה עבורי.
זכורה לי במיוחד תערוכה בביקור הראשון שלי בביאנלה בוונציה בשנת 1995. האוצר ז׳אן קלייר אצר את התערוכה המרהיבה והבלתי אפשרית Identity and Alterity – Figures of the Body 1895-1995. זו הייתה תערוכה אנציקלופדית סוחפת חושים שחצתה תקופות, אמנים ומדיום. התערוכה עסקה בדיוקן ובגוף האנושי וחיברה בווירטואוזיות נונשלנטית בין לוסיאן פרויד לסזאן ולפיקאסו המאוחר, בין ציור נאצי לפוטוריזם פשיסטי, בין הציור הריאליסטי של האובייקטיביות החדשה לצילום, לרישומים, טבלאות, מכשירים ומודלים רפואיים מהמאה ה־19 ועד לצילומי אופנה ענקיים של הלמוט ניוטון וצילומי הגופות של אנדריאה סראנו.
האמנים המעולים, קנה המידה המונומנטלי של התערוכה והחיבורים שוברי הגבולות בין אמנות עכשווית לקלאסיקה, בין סאונד לווידאו, בין מחקר מדעי ליצירתי ובין שילוב אובייקטים לא אמנותיים ליצירות אמנות חשובות, פתחו לי אופציות להבנת הפעולה של האוצר והעצמה של תערוכה אפקטיבית ובלתי נשכחת.
תערוכת החלומות
הרבה שנים חלמתי לאצור תערוכה שמשחזרת את תערוכת האמנות המנוונת מול תערוכת האמנות הנאצית מפרספקטיבה עכשווית. הייתי שמחה לאצור תערוכה לאמנית השוויצרית פיפילוטי ריסט, שמצליחה מבחינתי לתת ביטוי באופן המדויק ביותר האפשרי לחוויה האנושית הנשית.
בקרוב אצלך
זוהי שנתי השישית במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, אתגר מתמשך שהתחיל בתערוכה ״בחזרה לברלין״ ב־2014. אחד הנושאים המרתקים מבחינתי היום בפוזיציה הניהולית היא היכולת להתוות מהלך פעולה במישורים המיקרו־תערוכתיים ובבניית מהלכי מאקרו גדולים יותר: גיבוש מערכי תערוכות ופיתוח אסטרטגיות לקידום המוזיאון כמרכז תרבות איכותי, חינוכי וקהילתי.
רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת hi@prtfl.co.il
לקריאת כל המדורים לחצו כאן
The post מגלים אוצרות // איה לוריא appeared first on מגזין פורטפוליו.