סטודיו נוב: להעיר את המעצב הפנימי

חגית:

בוקר טוב יותם ועדי, מה שלומכם?

יותם:

בוקר טוב חגית, בסדר גמור – אחרי שיחה מייגעת עם שירות השליחויות שהגיעו אתמול באמצע הלילה עם מצרכים שלא קשורים לחיים…

עדי:

הי, גם אני פה

חגית:

יופי, רציתי שתהיה שיחה עם שניכם, כי הרי אתם לא באמת ישות סימביוטית… או שאני טועה?

עדי:

אחרי הלידה של נינה אפילו פחות אבל זה לטובה

יותם:

היישות המדומיינת ״סטודיו נוב״ היא הגירסה הסימביוטית והסינרגית שלנו

חגית:

אז בואו נתחיל באמת משם: מי אתם, איך נוצר סטודיו נוב?

תקרת מעלית בעבודת שכבות

עדי:

עדי, בוגרת שנקר 2007 במחלקה לתקשורת חזותית. עד הקמת הסטודיו ב־2015 עבדתי בתחום הזה, בעיקר בחברות הייטק. ומאז, לצד העבודה בסטודיו המשותף, עושה גם עבודות פרילאנס בעיקר בתחום הזה

יותם:

יותם, בוגר המחלקה לעיצוב פנים במכון טכנולוגי חולון, מורה בבית הספר הדמוקרטי שחף בשוהם ומרצה במחלקה לאדריכלות ועיצוב פנים בשנקר הנדסאים

עדי:

נפגשנו לפני 11 שנים בערך, על סט של סרט קצר. אני הייתי אחראית על ההפקה ויותם על הארט. נתתי לו טרמפ הביתה ומשם התחיל הכל

יותם:

עדי כבר סיימה את הלימודים שלה בתקופה הזו ואני התחלתי את השנה השנייה, אז היא עזרה לי בשיעורי בית – גידלה אותי

חגית:

נייס, היה שווה לשאול… ובאיזה שלב הקמתם את הסטודיו?

יותם:

די מההתחלה כבר התחלנו לעבוד יחד וב־2015 מיסדנו את הקשר (חתונה) ונתנו שם לסטודיו

חגית:

מאין הגיע השם?

יותם:

נוב Knob זה ידית או כפתור כוונון – הפרט הקטן שמשפיע על הגדול ומזמין אינטראקציה

עדי:

אגב, באנגליה יש לו גם מובנים גסים שמאוד קסמו לנו

חגית:

ואתם חיים ועובדים יחד… מהבית?

עדי:

נראה לי שכולם עובדים מהבית בימים אלה אנחנו הקדמנו את הקורונה

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

חגית:

בדיוק כך. נראה שכולם עובדים מהבית, או יושבים ולא יודעים מה לעשות. ואתם שלחתם בסופ״ש שעבר מייל שפתח בפני אנשים שיעור בעיצוב למתחילים. 2.5 מימדים – מאין צמח הרעיון?

יותם:

האמת שרצינו לעשות את זה כבר מזמן, אבל פתאום התפנה קצת זמן. לייצר תוכן ולהעביר ידע הלאה תמיד היה חלק מהאני־מאמין של הסטודיו. אנחנו מאמינים גדולים בקוד פתוח, תיכננו גם לפתוח סדנת תאורה למתחילים בפסח, אבל נראה שזה ידחה (או יעבור ל־ZOOM)

חגית:

למי מיועדת הפעילות?

יותם:

לכל מי שמספיק יציב בשביל להחזיק סכין יפנית

חגית:

טוב, הגיעה עת הווידוי: נכנסתי לשיעור הראשון וחשבתי לעצמי, אוי, זה רציני. במילים אחרות – לא הגזמתם?

יותם:

וואו, תודה – למה לא להגזים קצת כשיש זמן ואפשר?

חגית:

סבבה, אנחנו בעד אתגרים. איך הגיב הקהל?

עדי:

גם העבודות שמוצגות באתר הן של סטודנטים לעיצוב בשנה א׳. תראי מה אפשר לעשות כבר על ההתחלה עם הנחייה נכונה!

יותם:

הסטודנטים הפתיעו אותי עם רמת החשיפה האישית שהם יצקו לעבודות. זה היה מרגש

חגית:

אבל הפעם זה לא סטודנטים לעיצוב, אלא לקהל הרחב. השיעור שהעברתם הוא יותר מורכב מה־DIY הממוצע. אתם חושבים שכל אחד יכול להיות מעצב?

עדי:

בתקופה הזו יש הזדמנות להיכנס לעומק ולהתכנס. אני חושבת שתהיה פריחה יצירתית מאין כמוה באביב הקרוב

חגית:

מרגש לחשוב כך.

השיעור שלכם מתחיל בפרספקטיבות ומסתיים בתוצרים שמזכירים את מוצרי הסטודיו. אפשר לומר שפירקתם את המוצר שלכם ולימדתם את הקהל לעשות משהו דומה. חשבתם פעם על ייצור קיטים של גופי תאורה או תמונות כאלה?

עדי עזר ויותם שיפרוני. צילום: ניר סלקמן

צילום: תמוז רחמן

יותם:

היה לנו חשוב שהתוצרים יקפלו בתוכם את התוכן התיאורטי והסיפור האישי, והשיעור המקוון הזה היה הזדמנות מעולה להראות מה עומד מאחורי

עדי:

נחמד ששאלת, אנחנו בדיוק בשיתוף פעולה עם מאיה רפפורט שהקימה את המותג Ma Facon – התאמה אישית לשידות וארונות של איקאה. אנחנו מייצרים שכבות של תמונות תאורה לגוף שנקרא PS 2017 של איקאה, שניתן יהיה להחליף את הסיפור שלו בעצמך

יותם:

הפרויקט הזה יאפשר גם לרכוש עבודות שלנו במחירים הרבה יותר נגישים לקהל הרחב

חגית:

האקרים מסודרים בואו נחזור רגע בזמן, אפשר לומר שגופי התאורה או התמונות המוארות הם מוצר הדגל שלכם. ממה זה התחיל והתפתח?

עדי:

נכון, גופי תאורת השכבות הם מוצר הדגל שלנו אבל המהות של המוצר היא לא רק התוצאה שגורמת לרוב האנשים להגיד וואו :). הדרך שבה המוצר נעשה בדרך כלל כולל קולאז׳ של צילומים, הדמיות תלת־ממד, רישומים עד להשטחה והבאה של כל הסיפור לשפה אחידה, וזה די מונע מיכולת האלתור שלנו שבה אנחנו הולכים ומתמקצעים גם דרך מוצרים נוספים של הסטודיו

יותם:

עבודות השכבות (LAYERED) החלו מקורס שלי במכון טכנולוגי חולון, שכלל סיור לברצלונה בהנחיית אדריכל עמוס בר־אלי. באחד הערבים היה מזג אוויר ערפילי שטשטש את הפרטים והעיר נראתה ממש עשויה משכבות שהולכות ונעלמות למרחק. רשמתי את זה והתחלתי לחקור את התופעה, מה שהוביל אותנו לתיאוריית ה״ספומטו״ (מעושן), הפרספקטיבה האטמוספרית ועבודות בפורצלן. את העבודות הראשונות עשינו בחיתוך נייר ידני, אבל אחרי שלקוחה ניסתה לנגב מאחת העבודות אבק עם מטלית לחה הבנו שנצטרך למצוא חומר אחר. כך הגענו לזכוכית האקרילית, שאיפשרה לנו לפתח את הטכניקה (ובגופי התאורה של איקאה החיפוי עשוי מפרספקס)

חגית:

אני מניחה שעברתם מחיתוך ידני ללייזר ו־CNC, אבל עדיין יש לכם סדרות מוגבלות ותמונות בהזמנה?

יותם:

כיום אנחנו מתרגמים את הקולאז׳ים שלנו לשכבות בעזרת תוכנות גרפיות, ומתאימים את הדימויים לגדלים ופורמטים שונים. בנוסף אנחנו עושים עבודות בהזמנה אישית – לאחרונה סיימנו עבודה לתקרת מעלית בבניין מטורף לשימור, ועבודה על פי תמונות חתונה של זוג אספני אמנות לונדונים. אפשר לקרוא על זה בהרחבה בבלוג שלנו

חגית:

מצא חן בעיניי שבשיעור הפתוח ששלחתם אתה מלמד קודם פרספקטיבה ומושגי יסוד ויזואליים ואסתטיים, ורק אחר כך ״איך עושים את זה״. גם בבלוג אתם מאוד משקיעים בסיפורי התהליך – איך זה עובד מבחינת חלוקת זמן ואנרגיה? כמה מזה בא בקלילות וכמה זה תורם כהשקעה בשיווק?

עדי:

יותם מאוד נהנה לתמלל תהליכי עבודה ומחשבה. לי זה לא פשוט אבל אני מבינה את החשיבות השיווקית. כשעושים את הדברים ביחד התוצאות מעולות ויש תחושה של משהו שלם גם בשבילנו. המוטו של הסטודיו מההתחלה הוא Storytelling Home Decor, ומתוכו אנחנו שמים דגש על הסיפורים של המוצרים, מאין באו ותהליכי העבודה עליהם. הבלוג מזין את הניוזלטר ואת הרשתות החברתיות

חגית:

ומאיזה מקורות אתם בוחרים את הסיפורים עצמם?

יותם:

כשיש לקוח עם עבודה מוזמנת אז המקורות נובעים מהדו־שיח עימו, אבל הסיפורים באים מהילדות, ממיתולוגיות, מחלומות בהקיץ (ומהמון פודקאסטים שאנחנו גומעים לפני השינה…).

אנחנו גם חסידים גדולים של שיתופי פעולה יצירתיים – כמו זה עם מאיה רפפורט; אמיר רווה, שאיתו עשינו את הקולקציה Both Matters (הוצגה בצבע טרי 2017); כבר שנה אנחנו עובדים צמוד עם חברת אקווה קריאיישנס שהולכת להוציא ולשווק את גוף התאורה האינטראקטיבי שלנו Click Light (בסרטון). אנחנו אמורים להשיק אותו במשותף בארץ ביריד צבע טרי השנה, מקווים שנגיע לשם