אוהד חדד // אני רוצה

אני רוצה ראשת ממשלה
אני רוצה נשיאת מדינה
אני רוצה ראשת המוסד
אני רוצה ראשת המטה הכללי
אני רוצה מפקחת כללית של המשטרה
אני רוצה יושבת ראש הסתדרות העובדים הכללית
אני רוצה הרבנית הראשית לישראל
אני רוצה ראשת העיר ירושלים
אני רוצה ראשת העיר תל אביב
אני רוצה מנהיגוֹת!

איגור טפיקין, אני רוצה ראשת ממשלה

באחת ההפגנות שהשתתפתי בהן ראיתי גבר מחזיק שלט עם הכיתוב ״אני רוצה ראשת ממשלה״. התחברתי מאוד אל הזעקה הגברית שלו: אני, גבר, רוצה ודורש נשים בשלטון, בכל עמדות הכח. קריאה לניעור הטסטוסטרון מכיסאות השלטון.

התחלתי בחיבור רשימה של תפקידים ומקומות שבראשן לא עמדו נשים. זה היה קל. כמה עצוב שזה היה קל. המחשבה על נשים במגוון התפקידים האלה מעלה שאלות רבות אודות התפיסה המגדרית שלנו כחברה. יש תפקידים כמו הרמטכ״לית או ראשת המוסד, שחשבתי לעצמי, וואו, איזה מסע אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע למקום שבכלל אנחנו יכולים לדמיין שאישה תעמוד בראש מערכת ביטחונית שכזו; מערכות הנחשבות גבריות.

חשבתי על המסע שאנחנו צריכים לעשות, הגברים, לעומת המסע שנשים צריכות לעבור כדי בכלל לדמיין את עצמן במקומות האלה. אנחנו באים יחד כדי לערער את התפיסות האלה, וזה חלק בלתי נפרד מהמחאה המתרחשת בימים אלו.

חשבתי על המסע שאנחנו צריכים לעשות, הגברים, לעומת המסע שנשים צריכות לעבור כדי בכלל לדמיין את עצמן במקומות האלה. אנחנו באים יחד כדי לערער את התפיסות האלה, וזה חלק בלתי נפרד מהמחאה המתרחשת בימים אלו

התרגשתי שבמהלך העבודה על הפרויקט הזה צפו קולות כמו ״בואי״ ו״דרושה מנהיגה״, ששטפו את הרשתות ואת ההפגנות. אני מרגיש שהקריאה היא גם חיצונית, גברים ונשים שדורשים שינוי, וגם פנימית, חיזוק נשים וילדות שישנו את המאזן הזה וישנו את העתיד. 

היו תפקידים שנדהמתי מהעבודה שלא כיהנו בהן נשים, כמו עיריית תל אביב, העיר הליברלית, הנאורה, העיר שהיא הבית שלי: איך יכול להיות שאפילו בתל אביב לא כיהנה ראשת עיר? ומה עם עיר הבירה? מתוך שמונה מתמודדים ב־2018 לא הייתה אישה אחת. אני מכיר ואוהב את ירושלים, היא זקוקה לראשת עיר. 

ונכון, הייתה לנו את גולדה, אבל גולדה זה לא מספיק. אני דורש עוד. היום מכהנות מספר שיא של נשים בכנסת, 33 מתוך 120. אני דורש 60, וזה רק בתור התחלה. 

גד טש, אני רוצה יושבת ראש הסתדרות העובדים הכללית

נדב יהל, אני רוצה מנהיגות

נדב יהל, אני רוצה מנהיגות

המהפכה הנשית העולמית המתרחשת בשנים האחרונות, שהיא לא פחות ממהפכה, פקחה את עיניי. התחלתי לראות את היחס לנשים, לשמוע ולהכיר בעובדה שאני לעולם לא אבין מה עוברות נשים, שהיותי גבר הוא פריבילגיה ושתפקידי, כבן ברית, לדאוג לשינוי המאזן.

לדוגמה, אני מוצא את עצמי השבוע בפגישת זום שכולה נשים ואני מדבר בנקבה – אנחנו רוצות, אנחנו עושות… ומולי, הנשים דיברו בזכר, למרות הרוב הנשי המוחלט. השינוי הוא חיצוני ופנימי.

אימצתי לעצמי גם את חוק ״אישה לא דיברה כבר עשר דקות״. זה ניסוי שכדאי לנסות: שימו לב מה קורה בישיבות בעבודה או אפילו בשיחות סלון, בעיקר באלה שבהם רוב גברי (שזה רובן) ובדקו כמה זמן עבר בו אישה לא דיברה. אני נדהמתי מהתוצאה, מכך שגם אני דיברתי יותר מהנשים.

באתי מבית פטריאכלי, גם אני עושה את העבודה ודואג להשתנות; דואג להעביר את המיקרופון לנשים כי האיזון הוא המפתח. זה זמן נשים, גברים ניהלו את העולם מספיק זמן, נאמר להם תודה ונעביר את השרביט. 

שביט יעקב, אני רוצה ראשת המוסד

רחל לויאן, אני רוצה ראשת העיר ירושלים

אמיר פרץ, אני רוצה ראשת העיר תל אביב

הרעיון המקורי של הפרויקט היה לאגד גברים לזעוק את הזעקה הזו. רציתי שזו תהיה דווקא זעקה גברית: אנחנו הגברים דורשים שאתן תעלו על הבמה. התייעצתי עם חברות והן אמרו לי חד וחלק – אוהד, זה לא הדיבור, זה כבר לא משנה. והנה למדתי משהו בתהליך הזה, אני עדיין לומד.

שחררתי את הרעיון הזה ופניתי גם ליוצרות וגם ליוצרים: שביט יעקב, רחל לויאן, שי בן ארי, אמיר פרץ, סבטה קנוך, איגור טפיקין, אפי קישון, גד טש, מאיה בר יהודה ונדב יהל. שיתפתי אותם במחשבות ובטקסט והצעתי להן לבחור משפט ולהגיב לו ויזואלית. נתתי לכל אחת שבוע, כדי להשאיר את זה קליל.

התגובות היו שונות. היה מי שנרתם מיד, היה מי שביקש להתרחק מענייני מחאה, היה מי שאמר לי שהוא שמח שהנה הזדמנות בה הוא יכול לתרום את חלקו למחאה, כי פיזית הוא לא יכול להגיע להפגנות. האמת, הייתי בטוח שחלק מהמשפטים יהיו כה משעממים שאף אחד לא ירצה אותם. נדהמתי מהיופי של הדימויים שהחלו להגיע חזרה. וכל דימוי שהגיע עודד אותי להמשיך את הפרויקט ולדייק אותו. 

יהיה מי שישאל איך זה קשור למחאה; בשבילי זו המחאה. יש נושאים חוצי מפלגות, כאלה שכולנו מסכימות עליהם וזה רק אחד מהם. אני קורא לפרויקטים מסוג זה תמיכה דיגיטלית במחאה. העשייה האישית שלי והעשייה המשותפת עם המאייר נדב יהל, שעזר ותמך בי רבות גם בפרויקט הזה, מבקשות להציף את הבעד, את הכן של המחאה. את השינויים העמוקים שאנחנו רוצות ורוצים ליצור בחברה שלנו. 

מאיה בר יהודה, אני רוצה ראשת המטה הכללי

סבטה קנוך, אני רוצה הרבנית הראשית לישראל

שי בן ארי, אני רוצה נשיאת מדינה

The post אוהד חדד // אני רוצה appeared first on מגזין פורטפוליו.