Yuval:
הי דורון, מה שלומך? מתרגש לקראת התערוכה?
Doron:
אפשר לומר (-:
הכל מוכן אבל הלחץ הוא שהכל יעבוד בשבוע האחרון של ההקמות לפי סדר זמנים נכון ומדוייק
Yuval:
כן, זה בדרך כלל ככה. ספר קצת מה הולך לקרות בתערוכה, מה אתה מציג בה
Doron:
התערוכה מציגה את פרויקט הגמר בלימודי התואר השני בשנקר שסיימתי לפני כשנה. החשיבה העומדת מאחורי התערוכה היא להציג סגנון חדש של חפצי טקסטיל מקודשים לבית הכנסת עם אמירה עיצובית, יחד עם העיסוק בזיכרון. בתערוכה מוצגים תשמשי קדושה בסגונות שונים, מעילי תורה ,פרוכת , רימונים, טס לספר תורה. מוצרים שהחשיבה הטקסטילית שלהם טהורה אך מנסה לשבור את המוסכמות המוכרות; חוזרת לעבר ובוחנת מה היה קורה לולא היתה התפתחות טכנולוגית
Yuval:
איך הגעת לנושא הזה?
Doron:
המחקר העיצובי התחיל עוד בלימודי התואר הראשון שם עסקתי בכל הנושא של תשמישי קדושה, תחום שתמיד ריתק אותי לעסוק בו: הוא משלב תחומים רבים של העשיה שלי כמו היצירה והחיבור העז לעיצוב, לאופנה וגם למקום שממנו הגעתי לדת ולמסורת. בקולקציית הכלות האחרונה שיצרתי עסקתי ובחנתי את חיי הצוענים שאוספים מכל הבא ליד ויוצרים מהם פיסות חיים, מה שאנו מכנים היום מיחזור. מהם יצרתי קולקציית שמלות כלה. מהלך הלימודים הביא אותי לעסוק בחיבורים האישיים שלי בין אופנה ומסורת ועבודות יד טקסטיליות
Yuval:
אז עכשיו רגע לפני שנמשיך עם התערוכה – ספר רגע מה למדת, מתי ואיפה ומה אתה עושה באופן כללי
Doron:
סיימתי לימודי תואר ראשון במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר בשנת 2002, משם נפרשה לי דרך מעניינת בתחום העיצוב. מיד עם סיום הלימודים התחלתי לעבוד עם הסטייליסט ראובן כהן שפתח לי צוהר מרתק לעולם האופנה. במשך מספר שנים סרגתי בעבורו פריטי טקסטיל (צעיפים, כובעים, סיכות), שהיו מיועדים לתצוגות אופנה והפקות. עבודות הסריגה שלי הופיעו בכל תצוגות האופנה ובקטלוגים של רשתות האופנה…
מאז המשכתי לסרוג צעיפים ולמכור בחנויות מעצבים והדברים התחילו להתגלגל באופן די מפתיע לחנויות אופנה גם בחו״ל, כשהשיא היה סדרת צעיפים שנרכשה לסדרת הטלויזיה המיתולוגית Sex and the City ומכירת צעיפים בחנות רוזבאז בסוהו בניו יורק, שפתחה ליצור מאותם פיתוחי טקסטיל בגדי ערב ושמלות כלה.
בשנת 2012 נפתחה ההרשמה ללימודי התואר השני בשנקר וזו היתה הצעה שלא יכלתי לסרב לה והצטרפתי (-:
Yuval:
באיזה פרויקטים אתה מעורב כיום?
Doron:
כיום אני מעצב עצמאי ועוסק בעיצוב אופנה. יש לי סטודיו קטן לעיצוב שמלות כלה וערב, ואני מלמד בשנקר במחלקה לעיצוב טקסטיל. מעבר לכך יש פניות לעיצוב חופות עם חיבור מיוחד למשפחה ופניות לייצור תשמישי קדושה, ואני מעצב בחברת האופנה אופרה
Yuval:
ובחזרה לתערוכה: אמרת מקודם שמהלך הלימודים הביא אותי לעסוק בחיבורים האישיים שלך בין אופנה ומסורת ועבודות יד טקסטיליות. מה החיבור האישי שלך לתחום? אתה בא מרקע מסורתי או דתי?
Doron:
אני בא מרקע דתי, התחנכתי וגדלתי בקרית אתא בבית שומר מסורת שהטמיע בי בעיקר את האהבה למסורת. העיצוב היה תמיד חלק משמעותי בהווית החיים שלי והיה ברור שאפנה לתחום הזה לכשאגדל. היום כשאני חוקר את משמעות המהלכים העיצוביים וההקשרים המשפחתיים אני יודע לזהות DNA משפחתי שמסתובב אצלנו בכל הקשור לעיצוב בתחומים שונים וגם מהפן הטקסטילי
Yuval:
אז מעניינות אותי התגובות שאתה מקבל לעבודות, אם יש הבדל בין הקהל החילוני לבין הסביבה המסורתית, או בין אלו שבקיאים בשיח העיצובי ויכולים להעריך את המהלך שלך לבין אלו שפוגשים בעבודות בפעם הראשונה.
Doron:
התגובות בעיקר מרגשות. כל אדם חווה משבר של אדם קרוב שנפטר כך שהעבודה מאפשרת לכל אדם להתחבר לנושא. מה שמעניין אנשים שמכירים אותי מעולם העיצוב הוא שהם מתחברים מאוד לסיפור הדתי המשפחתי ועל ההעזה שנוצרה להעביר אותו מהעולם הדתי לזה העיצובי. בחברה הדתית נרגשים למצוא שחיברתי בין העולם העיצובי, שלעיתים די רחוק מהם, לזה הדתי המסורתי הצנוע והקטן
Yuval:
הפוטנציאל המסחרי מעניין אותך, או שזה פריטי וואן-אוף שמיועדים יותר לתצוגה?
Doron:
הפוטנציאל המסחרי קיים, ומאוד מעניין אותי ליצור סטודיו שמנפיק יצירות אישיות לאנשים ומשמש ככלי העזר שלהם לספר סיפר או חוויה משפחתית. כבר היום אנשים ששומעים על המהלך העיצובי שיצרתי מתעניינים ביצירת תשמיש קדושה מפריטים שונים שיש ברשותם.
יש בפרוייקט אמירה חזקה שמשלבת בין עיצוב, אמנות ומסורת מקודשת לבין אמירה חברתית שאפשר ליישם. ״תעשיית״ תשמישי הקדושה המוכרת לנו חורגת כבר ממהותה היהודית ועוסקת לעיתים אף במסחור זול. הפרויקט מאפשר לעצור רגע ולבחון את התרומה והשימוש בפריטי טקסטיל בעלי ערך יהודי סימבולי ורגשי.
הייתי שמח להמשיך וליצור פריטי קדושה בסדרות קטנות בעלי זיקה מסורתית למשפחה התורמת, להמשיך וליצור בעבודת יד ובטכניקות רקמה ידניות יחד עם שילוב של מגע עדכני חומרים, גזרות ופיתוח יצירתי של המושגים שבהם אני עוסק
Yuval:
אני מסתכל על מעילי התורה. לדוגמה, מהכיסים והעניבות: כמה זמן לוקח לעשות את זה? וכמה התוצאה הסופית היא אקראית, כי הרי אתה תלוי בחומרי הגלם שמצאת או שיביאו לך
Doron:
הרעיון במעילי התורה נוצר מחיבור רב של צורות זהות שיצרו כבר בהתחלה את הצללית. היצירה מורכבת מפירוק והרכבה מחודשת לפחות שלוש פעמים: בחינה של הצורה כפי שהיא מתקבלת מהנחת הפריטים, יצירת סקיצות עיצוביות על גבי נייר והרכבת הפריטין לפי צורות כדי לבחון את המעיל מבחינה עיצובית, ורק לאחר מכן יוצרים את הגזרה הטכנית שהתקבלה ומתחילים להרכיב את הצורות זו לצד זו. ברגע זה כבר מגיעים להחלטות עיצובית של מרקם, טקסטורה וצבע. בתהליך הזה כשהכל מתחיל להתחבר מתחילים לעלות הרעיונות העיצוביים כיצד להטמיע את החומרים השונים זה בזה וכיצד לאפשר לטכניקת הרקמה להשתלב יחד
Yuval:
אז עוד מילה לגבי שם התערוכה – שמחות קטנות New-daika. את החדש אני יכול להבין, מאיפה הגיעו השמחות הקטנות?
Doron:
הרבה שואלים אותי לפשר השם. מהבחינה הדתית כשאדם ״מרים״ (זה המושג הדתי למתן תרומה) תרומה לבית הכנסת הוא תורם פריט טקסטילי או יהודי לזכר קרוב כדי להנציח אותו בקרב הקהילה. טקס הכנסת ספר תורה הוא עשיר ושמח והתרגשות גדולה למשפחה התורמת – אך למעשה זוהי שמחה קטנה שמהולה בעצב על אדם קרוב שנפטר ואנו מנצחים את זכרו. אז כן, יש שמחה יפה ומרשימה, אבל מבחינתי היא קטנה, ועל כך מסכימים איתי – כולם (-:
ופרשנות נוספת היא השיר של עמיר בניון שיצא סמוך לפרויקט הגמר הראשון שלי, ״עורות גנוזים״, שבמשפט מתוכו ניסיתי לקשר בין שני הפרויקטים יחד:
עמוק בליבך, עיגולים של שמחה
ואור גנוז בנשמת אפך
עמוק בלב, עיגולים של כאב
Yuval:
משהו חשוב נוסף לספר לפני שאנחנו מסיימים?
Doron:
שהתערוכה לא עצובה. בגלל הסיפור האישי היא מביאה פן חדש של עיצוב, וצריך להתבונן דרכה על מסורת של עיצוב
