״תערוכה זו היא צעד נוסף, נדבך נוסף, במפעל המחקרי שבו אני שרוי מזה יותר משנה. מתוך הכבישים הצדדיים ביצירתי שלי הגעתי להסתעפות הנתיבים הגדולה, מחלף רב קומות וערוצים של מטאפורת העור בתולדות האמנות״, כותב האוצר יונתן הירשפלד, שאף משתתף בתערוכה הקבוצתית ״פשיטה״, הנפתחת הערב 5.1 בגלריה חנינא בקריית המלאכה בתל אביב.
״כתבתי בטורי במוסף ׳תרבות וספרות׳ בהארץ על פשיטות העור אצל מיכלאנג׳לו, טיציאן וטייפולו. שם גם חשבתי על המטאפורה הזו בעבודותיהם של יצחק ליבנה ומיכל נאמן. הרציתי על פשיטות העור של ריברה ואחרים, הצגתי את הציור של זריצקי וקופפרמן כציור של עור, בטקסט שכתבתי על לאה ניקל ופורסם ב׳ערב רב׳, ובניתי קורפוס רחב למדי של ידע ותובנה על הפוטנטיות הנפלאה של גופניות הציור״.
התמונה של החברה הישראלית כעין גלקסיה המסתחררת סביב החור השחור הבולעני של הטראומה (השואה, מלחמת השחרור, ששת הימים, יום כיפור ועוד) ותכליתה לאטום, לחבוש, לטייח, להשתיק את צעקתו של החור הזה
הירשפלד קיבץ לתערוכה עבודות של מיכל נאמן, סיגלית לנדאו , ציקי אייזנברג , צוקי גרביאן, גידי סמילנסקי, אלי גור אריה, יונתן אולמן ורותם רוזנבוים, וכן שלו עצמו, הממחישות את אותה ״פוטנטיות נפלאה״. הוא מרחיק ואומר עוד: ״למעשה זו הייתה צריכה להיות תערוכה מוזיאלית. איזשהו מוזיאון היה צריך להזמין אותי ואז ניתן היה באמת להציב רשימה ממצה של אמנים, שכל אחד מהם יציג גוף עבודות שלם. פנורמה מחקרית רחבת היקף על אודות מרכזיות המושג באמנות הישראלית. התזה אודות ההבדל המהותי שמצאתי בין גופניות הציור האירופי (השור השחוט של רמברנדט או הסטיגמטות של פונטנה כמודל אחד) וגופניות הציור הישראלי מאידך.
״זו הייתה צריכה להיות תערוכה ממוקדת ציור, החושב את עצמו כגוף שהצבע הוא עורו. רציתי להשעין את טיעוניי על התובנה הענקית המגולמת בספרו של אלקינס על חומריותו של הצבע כנשא של תוכן. כלומר המעבר מהגופניות שנחדרותה חושפת את האמת שלה באמנות העולם לגופנית האוטמת ומכסה בנוסח המקומי. התמונה של החברה הישראלית כעין גלקסיה המסתחררת סביב החור השחור הבולעני של הטראומה (השואה, מלחמת השחרור, ששת הימים, יום כיפור ועוד) ותכליתה לאטום, לחבוש, לטייח, להשתיק את צעקתו של החור הזה.
״בינתיים, עד שתתארגן תערוכה גדולה כזו, אנסה לנסח את עיקרי הדברים במתכונת של ׳ארוחת טעימות׳. יתרונותיה של ארוחת הטעימות על פני סעודת המלכים ברורים: לא הפנורמה הכוללנית של המברשת הרחבה אלא דקירת הסיכה בנקודות המרידיאן האסתטי הפילוסופי האחד״.
את ארוחת הטעימות הוא מגיש בגלריה הקבוצתית הקטנה חנינא, ומעמיד אלטרנטיבה רזה ומפתה לנושא העומק.
