בכניסה לתערוכת הבוגרים של המחלקה לעיצוב פנים במכון הטכנולוגי חולון, מקבלים את פני המבקרים אוביקטים, שלרגע גורמים להם לתהות אם זוהי אכן המחלקה אליה רצו להגיע. אך מה שיכול לבלבל ולגרום לתהייה מסתבר כתהליך אוצרות, שמגלם את הגישה הרעיונית המובילה את הלימודים במחלקה – גישה שפורצת את הסמנטיקה המקובלת של עיצוב פנים שמתייחס לעיצוב חלל פר סה, מפרקת ומרחיבה אותה למרכיבים כמו חומרים ואוביקטים, מתוך תפיסתם כחלק בלתי נפרד ממהותו של חלל. בשונה מתערוכות אחרות בתחום, לצד פרויקטים צפויים, העוסקים במרחב הבנוי לגווניו השונים ומתייחסים לסוגיות רלוונטיות – חברתיות, פוליטיות, עירוניות ואחרות – משתלבים בתערוכה פרויקטים המתמקדים בחקר חומרים ובעיצוב מוצר לכל דבר ועניין. המנעד המגוון מייצר עניין תוכני וחזותי משתנה, שמדגיש יחסי חלל־אוביקט, שאליהם מכוונת המחלקה, ובה בעת מעורר מחשבה לגבי תפיסות והגדרות רווחות בתחומי העיצוב השונים.
בימים בהם נושאים של הדרה, הדתה וזכויות הקהילה הגאה מככבים בכותרות, הפרויקט של אלי בוכובזה – ״תתקדמי״, בית כנסת אורתודוכסי לקהילה הגאה – רלוונטי במיוחד הן בתוכן והן בקריאה שהוא מכוון לדת, להתקדם למקום נכון יותר לרוח התקופה. הפרויקט מתייחס למבנה באוהאוס קלאסי בכיכר דיזנגוף, ומשלב אלמנט מרחבי חדש בקומת הקרקע והמרתף. האלמנט גולש להיכל התפילה כשהוא מאפשר התכנסות מאחדת לקהל מגוון, מייצר אינטראקציות ומבטא מפגש בין קודש וחול, דת ומודרנה, צורה ותנועה. הכיסאות בפרויקט נעים על גלגלים, המאפשרים ניוד בחלל ואגב כך מבטלים את החלוקה המסורתית לעזרות ומעניקים לפרט מקום כחלק מקהילה. את הרעיון העומד בבסיס הפרויקט מבטא היטב גם עיצוב הלוגו מתלווה אליו, שמהדהד טלית בצבעוניות של דגל הגאווה.
הפרויקט של יוליה גוסיס CHUDO Xs-s-M-L-xL מתמקד בחקר חומרי, ועוסק בפיתוח אצות אורגניות כחומר חדש. התהליך בוחן את התנהגות האצות במפגש עם סוגי דבק וחומרים שונים, בחתירה להיווצרות מקשת־חומר עמידה לשימוש בעיצוב פריטים פונקציונליים – גוף תאורה, שרפרפים, שולחן, מחיצה ואריחים. החיפוש של גוסיס אחר חומר אורגני, זול ומתכלה, הוביל אותה לאצות, בשל היותן נגישות, חסרות שורש, בעלות מבנה קונסטרוקטיבי ויכולת גדילה מהירה. המחקר התחקה אחר סוגי אצות שונות תוך נקיטת מניפולציות לבחינת תכונות אפשריות נוספות דוגמת גמישות, עמידות ושקיפות. התוצאה שהתקבלה בתום התהליך היא חומר חדש בעל תכונות קונסטרוקטיביות ואקוסטיות, שהיותו מתכלה ונתון למחזור עונה גם על ערכים מקיימים.
גם Guilt, הפרויקט של נטלי קריסקאוצקי, שנבחר לפרויקט המצטיין של המחלקה, עוסק במחקר חומרי, שנולד מחוויה אישית שעיקרה הוא מערכת יחסים מורכבת בין אוכל ורגשות אשמה. הפרויקט מציג סדרה של אוביקטים זמניים שמופעם מתעתע: הם נראים ככלי הגשה מרהיבים מזכוכית מנופחת, אך הם עשויים בפועל מתערובת מפתיעה של סוכר לבן, סירופ תירס ותמציות צבעי מאכל. עיצובם בהשראת צמחים טורפים מבטא את תחושות האשמה והאיום שמתלווים לאכילה בלתי מבוקרת.
ההצעה שהעלתה אורטל כלפון בפרויקט ״מקום אחר״ היא, כנגזר משמה, בהחלט אחרת. כלפון משלבת את בית הקברות היהודי ביפו כחלק בלתי נפרד מהמרקם העירוני בו הוא ממוקם. מעצם הווייתו, בית קברות נתפס כמקום בעל ערך היסטורי, תרבותי, דתי ו״אסור בנגיעה״. ככזה הוא מציב קונפליקט בין רצון לפיתוח אזורי לבין ערכי כבוד ושימור. הפתרון של כלפון מציג שינוי תפיסתי לגישה הרווחת, ומציע בניית גן מעל שטחו של בית הקברות. תכנון הגן מממש את הפוטנציאל של האזור ומאמץ מודל של עירוב שימושים, כשהוא מוהל במקום פעילויות שגרה של חיי יום־יום ואגב כך מגדיר ומייצר מערכת יחסים בינו לבין סביבתו העירונית, כמערכת של ניגודים משלימים.
מחקר ה״טרום פרויקט״ של גלעד וורוביוב התייחס למרחב הציבורי והציף בעיה מוכרת של היעדר מקורות הצללה והצורך החשוב לייצרם בנקודות מפתח – כיכרות, מדרכות, תחנות אוטובוס ועוד. דיילוקס DYLUX, המענה שפיתח וורוביוב, היא מערכת דינמית ש״יודעת״ להיפתח מעל היושבים תחתיה בשעות היום ולהגן עליהם מפני השמש הקופחת, ובשעות החשיכה להתקפל ולהפוך לגוף תאורה. המערכת מאופיינת במבנה חדשני ועתידני משהו, הנגזר ממוטת הכנפיים. בתהליך הפיתוח ניתן דגש לשימוש בחומרים חכמים, דוגמת לוחות פולימרים המספקים הגנה מפני קרינה מזיקה אינפרה אדומה ואולטרה סגולה, אך מעבירים קרני אור חיוניות, שמיטיבות עם גוף האדם. התכנון משלב פתחי אוורור המשחררים אוויר חם כלפי מעלה ובכך מונעים היווצרות של אפקט חממה. בדומה לטרנספורמציה של המערכת מהצללה לתאורת לילה, כך גם מערכת הישיבה המודולארית, הממוקמת תחתיה, מבוססת על שני מודולים שמאפשרים אינסוף תצורות חיבור ומופעים משתנים.
בבסיס הפרויקט אתהנחתא U-REST של ניצן פינקלשטיין עומד הרחוב, שבשנים האחרונות מכיל בתוכו עמודי ביטחון רבים – אוביקטים אפורים קטנים, שיותר מכל נדמה שהם מסמלים את ריבוי ההגבלות שמאפיין היום מרחבים ציבוריים. סדרת המוצרים שמציע הפרויקט נשענת על קיומם המוכתב בשטח ומרככת את ההקשרים המגבילים של העמודים הנמוכים, תוך שהיא מפיחה בהם חיים חדשים, כאוביקטים שימושיים לטובת העוברים ושבים. הסדרה שעשויה מברזל מכופף כוללת מוצרים צבעוניים ה״מתלבשים״ על העמודים והופכים אותם לכיסא, שרפרף ועציץ, שמעבר למענה הפונקציונלי שהם מציעים, מייצרים מופע מחוייך ונעים לעין.
הפרויקט של טלי מנדריק "גרים בתחנה" מעלה הצעה לנצל את הפוטנציאל של תחנת הרכבת סבידור תל אביב מרכז, ליצירת מרחבי פעילות חדשים. במצבה הקיים התחנה מתפקדת כצינור מעבר, היא בעלת אופי מערכתי מכני, שהשהייה בו זמנית ויעילה, וסביבתה הינה מערך הנדסי טכנולוגי המורכב ממבנים יבילים, גשרים, מחלפים ומבנים תעשייתיים. המחקר שקדם לפרויקט הצביע על קיומם של שטחים לא מנוצלים במבנה התחנה – הגגות והחזית הצפונית – והתכנון מציע לייצר חיבור בין הפונקציות השונות ולהפוך את מימד הארעיות של המקום למערכת קבועה של מגורים לחיילים בודדים – קהילה המייצגת סטטוס זמני׳ וששגרת יומה תלויה ומקושרת לתחנת הרכבת באופן משמעותי. הפרויקט כולל פיתוח יחידת דיור כטיפולוגיה חדשה, שמשתלבת באופי הדינמי של סביבת התחנה ושמה דגש על קנה מידה ביתי, המתאים לאורח חייהם של החיילים.
The post בוגרים 2017: עיצוב פנים, המכון הטכנולוגי חולון appeared first on מגזין פורטפוליו.
